האם את/ה עצמאי/ת? התשובה לשאלה אינה פשוטה כיוון שהמונח עצמאות מתייחס לצדדים שונים בחיינו, לעיתים סותרים. האם מדובר בעצמאות פיזית (יכולתו של אדם לקיים בכוחות עצמו את שגרת היומיום שלו החיונית לתפקודו)? האם מדובר בעצמאות נפשית (חירות האדם הוא עקרון יסוד המוגדר כאחת מהזכויות הבסיסיות של אדם) או האם בכלל מדובר בעצמאות מדינית (לחיות במדינה ריבונית שאינה תלויה בגורמים חיצוניים לצורך קיומה).
בכל הנוגע לעצמאות האישית, פיזית ונפשית, מעניין לגלות שהעצמאות, בכל גיל, חשובה גם לבריאותנו. מערכת beWell ערכה סקירת ספרות רפואית מהשנה האחרונה בלבד, ממנה עולה שהחופש לבחור והאחריות שבאה יחד עם חופש זה, מובילה אותנו לחיים טובים יותר ובריאים יותר.
גיל חצי שנה עד שנתיים:
האם להתחיל להאכיל תינוק במזון מוצק בכפית או לתת לו לאכול לבד עם הידיים? הנושא מעסיק אנשי מקצוע רבים בבריטניה. ב-2012 עלתה הסוגיה בכתב העת nutrients ולאחרונה פורסם מחקר גדול יותר בכתב העת pediatricobesity.
החוקרים עקבו אחרי קבוצה של כ-300 אמהות לפעוטות וחילקו אותן ל-2 קבוצות על פי האופן בו העבירו את ילדיהן מתזונה בחלב בלבד לאוכל מוצק. כמחצית מהאמהות עשו זאת בשיטת "גמילה מונחית תינוק" – חשפו את התינוק למזון מוצק שניתן לאחוז ביד ב-90% מהמזמן. המחצית השניה עשתה זאת בשיטה המקובלת יותר – רוב הזמן באמצעות האכלה בכפית.
האמהות מילאו שאלונים ונערך מעקב גם בהמשך בנושאים של הנקה, גיל העברה למזון מוצק, שקילה ומידת ה"שליטה האמהית" על האכילה. משמעות מידת "שליטה אמהית" גבוהה היא האכלה על פי שיקול דעת של האם, דאגה מתמדת למשקל התינוק ושמירה על דיאטה. משמעות מידת שליטה נמוכה היא האכלה לפי צרכי התינוק.
מניתוח הנתונים עולה כי משקלם של תינוקות לאמהות שהאכילו בכפית והיו בשליטה ברמה גבוהה על תזונת התינוק, היה גבוה משמעותית ביחס לתינוקות שעברו למזון מוצק בשיטת "גמילה מונחית תינוק": 12.86 קילוגרם לעומת 11.79 קילוגרם. הנתונים לא היו תלויים בגיל האם, משך זמן ההנקה, משקל לידה והגיל בו התחילו לאכול מזון מוצק. אגב, האמהות שהאכילו בכפית היו משכילות יותר מאמהות שנתנו לילדים לאכול בעצמם.
תינוקות שאכלו באופן עצמאי, עם הידיים, היו בגיל שנתיים במשקל נמוך יותר ואף יותר מכך – ידעו לווסת את צריכת המזון שלהם טוב יותר, על פי תחושת הרעב/שובע, ולא על פי תכתיב מראש. "השפעות משקל עודף בגיל ילדות הן סבוכות ומושפעות גם מגנטיקה", מסכמים החוקרים. "אך גישת האכלה מונחית תינוק יכולה לספק סביבה תומכת ומגנה מפני הסיכון הכולל להשמנה בהמשך החיים. יש צורך במחקרים נוספים".
ילדות והתבגרות:
קבוצת הגיל 10-19, היא הגדרה כוללנית לגיל ההתבגרות – תקופה של יציאה לעצמאות. כתב העת הבינלאומי לבריאות מתבגרים מסביר כי בגיל זה מעצבים אישיות ויחד עם זאת עלולות להתפתח התנהגויות סיכון כגון דפוסי התנהגות מינית, התמכרויות, והתמודדות עם חוסר תעסוקה שעלולה להוביל לתאונות. מאמר שפורסם בכתב העת ניסה להבין את תפיסת הבריאות של מתבגרים.
מהמאמר שפורסם לאחרונה עולה כי מתבגרים מתייחסים לבריאות בצוררה כוללנית, ושמים דגש דווקא למימדים החברתיים-נפשיים הקשורים בבריאות: מידת העצמאות שלהם, התקשורת שלהם עם הסביבה, מצב חברתי-כלכלי, בריאות נפשית, דת וחינוך.
"חשוב להבין שהפרעות רבות מתפתחות דווקא בגיל ההתבגרות", מציינים החוקרים. הם מבחינים כי התקשורת שהייתה עד לגילאים אלו בשליטת ההורים, עוברת לשליטת הילד. להמלצתם, המשך התקשורת עם ההורים תוך שמירה על עצמאות הילד, יכולה לצמצמם את התנהגויות הסיכון. כך לדוגמה, פעילות מינית מסוכנת (קיום יחסים ללא אמצעי מניעה, התנסויות אלימות): כאשר יש השגחה הורית צמודה יותר האפשרויות של הילדים להגיע למצבים כאלו מצתמצמות. ההורים משנים את תפיסות ילדיהם בנושא ואף מפחיתים את האפשרויות להכיר בני זוג בקבוצות סיכון גבוהות. מחברי המאמר ממליצים לאנשי מקצוע להתחשב בתחומים אלו, בבואם לבנות תוכניות לבני נוער.
בישראל, קיימת תוכנית כישורי חיים במסגרת מערכת החינוך הממשלתית. בכיתה ז, מתקיימים מערכי שיעור בנושא עמידה בלחץ קבוצתי. "חיזוק תחושת בטחון ומסוגלות תוך אישית ובין אישית מאתגרת את היכולת לקבל החלטה עצמאית המקדמת את הבריאות האישית, הגופנית והנפשית", קובעת התוכנית. "עצמאות קשורה לאחריות ושמירה על הגבולות. מושגים שביסוסם בקרב המתבגרים יקבע את מידת יכולתו של המתבגר להיות עצמאי, שקול השומר על בריאותו ובריאות חבריו".
הגיל השלישי:
מחקר שפורסם בתחילת השנה בכתב העת של ארגון הרפואה הקנדי, בחן לאורך עשור את מצבם הפיזי והנפשי של כ-3000 נשים וגברים בני למעלה מ-60. החוקרים מצאו קשר חיובי בין היכולת לבצע פעילות יומיומית עצמאית בגיל מבוגר לבין הנאה מהחיים ואיכות החיים בגילאים אלו.
התפיסה שצוברת תאוצה בשנים האחרונות בכל הנוגע לטיפולים בגיל המבוגר, מכוונת ליצירת עצמאות למטופל. כך לדוגמה, הנחיות שפורסמו לאחרונה בכתב העת המקצועי האנגלי nursing standarts לעוסקים בסיעוד, מדגישות את הצורך בהעלאת תחושת המסוגלות והעצמאות של המטופלים בניהול המחלה. זאת, תוך מתן חשיבות למתן הכלים למטופל להצליח בכך (הדרכה, זיהוי יכולות והעלאת תחושת המסוגלות העצמית שלו), על מנת להשיג הצלחה בטיפול והתקדמות במצב בריאותו.
אפילו במצבים של תחלואה שהרפואה מגדירה כ"סוף החיים", מתברר שהעצמאות חשובה לאנשים. מאמר שפורסם בכתב העת לרפואה פליאטיבית סקר עמדות בנושא כבוד בסוף החיים. אחד ההגדרות הנפוצות ל"למות בכבוד" היא "עצמאות ואונטנומיה".
מהלידה, נוצר חיבור טוטאלי בין התינוק לאימו. חיבור זה הוא הבסיס לתהליך ההפרדות בהמשך ויצירת זהות ועצמאות", מסבירה נעמי יואלי, פסיכולוגית יועצת במרכז הרפואי תל-אביב. "למרות שאנשים שמים בדרך כלל את הדגש על העצמאות הפיזית שלהם – שליטה בפעולות הגוף – כדאי להתייחס דווקא לחשיבות החירות הרוחנית. זהות עצמית ואחריות אישית, הן אבן יסוד באישיות העצמאית של אדם. כפי שכתב הפסיכולוג ניצול השואה, ויקטור פרנקל, בספרו האדם מחפש משמעות: 'אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסויימות, לבור את דרכו'. התפתחות מוצלחת של זהות עצמאית נותנת לאדם שליטה רבה יותר לבחירת דרכו בחיים ומאפשרת מימוש עצמי שלו ושל החברה בה הוא חי".
