"בהחלט. אנחנו רואים באביב הרבה יותר אלרגיות בדרכי הנשימה, נזלת ואסטמה אלרגית, מאשר בשאר השנה. הסיבה שהתחלואה הזאת יותר משמעותית באביב היא כפולה: ראשית, יש צמחיה שפורחת באביב וחלק גדול באוכלוסייה אלרגי לאבקנים של הצמחים הנישאים באוויר בתקופה הזאת. סיבה נוספת היא האבק הביתי – זו תקופה של ניקיונות בבית, המאופיינת על ידי חשיפה גבוהה  לקרדית אבק הבית, שהיא האלרגן הנפוץ בארץ"

"נזלת אלרגית היא מצב בו הגוף מיצר נוגדנים מסוג IGE לאלרגן שאנחנו שואפים. בכל אזור בעולם יש את האלרגנים האופייניים לו. בישראל שכיחים אלרגנים מתוך הבית – קרדית אבק הבית, חיות בית, עובשים שונים ומחוץ לבית אבקנים של עצים, כמו עצי זית למשל, או צמחים אחרים.

"כאשר אנשים עם נזלת אלרגית שואפים אוויר המכיל את האלרגנים שהם אלרגיים אליו, נוצר - ברירית האף והעיניים - קישור בין האלרגן לבין הנוגדנים הקיימים בגוף. הקישור הזה גורם לשחרור של חומרים בגוף, כמו למשל היסטמין, ואז מגיעים הסימפטומים של נזלת, גרד וגודש באף, התעטשויות וכד'. דרגת הסימפטומים יכולה לנוע בין דרגה קלה לדרגה קשה שמשבשת את אורח החיים עד כדי חסימה מוחלטת של האף וצורך לנשום רק דרך הפה".

"זה אולי נשמע קל, אבל זה מאוד משבש את החיים לנשום כל הזמן דרך הפה. לאף יש תפקיד חשוב של סינון וחימום האוויר, הוא מלחך אותו ומכין אותו לכניסה לריאות. אם נושמים רק דרך הפה נושמים אוויר יותר קר, יבש ומזוהם, שיכול לגרום לעלייה בזיהומים בדרכי הנשימה  וגם לשמש כטריגר להתקף אסטמה. 

בנוסף, נזלת אלרגית יכולה לגרום לסינוסיטיס כרונית, בצקת של ריריות דרכי הנשימה העליונות שיכולה לחסום את הסינוסים במערות הפנים, אלה חלליי אוורור בפנים שנסתמים ויכולה להתפתח שם דלקת שתביא לכאבי ראש, נזלת מוגלתית וסיבוכים נוספים".

"נשימה דרך האף היא חשובה, והיא ברירת המחדל שלנו כאנשים בריאים. אגב, תינוק שנולד נושם רק דרך האף ואת היכולת לנשום דרך הפה הוא מפתח בהמשך החיים. אם בילדות האף נחסם בגלל סיבה אנטומית או בגלל נזלת כרונית, מתרגלים לנשום דרך הפה וזה פחות טוב. בכל מקרה הכנסת אוויר – שאיפה – כדאי שתתבצע דרך האף, כך מקבלים אוויר יותר איכותי".

"נכון. חוש הריח שמתווך את הטעם ותגובות רגשיות – גם הוא פגוע כשהאף חסום. האף מסייע לנו להריח סכנה - לא לאכול מזון מקולקל, למשל, או להיזהר בשאיפת אדים רעילים. להריח ראש של תינוק מכוון אותנו להתנהגות מתאימה עם תינוק. משיכה או דחייה גופנית מתווכות בין היתר על ידי חוש הריח. הריח זה לא רק חוש נחמד להנאות, הוא הרבה מעבר לכך".

"הטיפול מתחיל בניסיון לזהות למה המטופל אלרגי ולנסות להפחית את החשיפה. אם זה קרדית אבק הבית, אותו יצור מיקרוסקופי שלא ניתן לראות בעין בלתי מזויינת, שניזון מפסלת קשקשי העור שאנחנו משירים – אז יש לדאוג לניקוי ואוורור הבית, בעיקר בכל מקום שאנחנו יושבים או ישנים.

"מה שעוזר להיפטר מהקרדית הם שאיבת אבק, ניקיון ואור שמש. חשיפה לשמש היא הדרך הטובה ביותר לקטול את הקרדית ולכן חשוב לפתוח את התריסים ולוודא שאור שמש מגיע למצעים ולמזרן, ממש כמו שעשו הסבתות של פעם. איי רובוט לא יפתור את הבעיה של הקרדית, צריך לאוורר ולחשוף לשמש. ריפודים, מזרנים, פופים ושטיחים מקיר לקיר נוטים לצבור קרדית אבק לאורך שנים. 

חשוב להקפיד על החלפת מצעים אחת לשבוע. בזמן שמכבסים את המצעים רצוי שהמזרן יהיה חשוף לאור שמש, שאוב ומאוורר. גם את המזרן עצמו רצוי להחליף מדי כמה שנים, זהו אחד המקומות, יחד עם כריות הספות שהכי עשירים בקרדית האבק.  

כמובן שאם יש אלרגיה לעובשים, מקקים וכד' – יש לטפל במוקד הבעייתי בבית".

"מחוץ לבית, קשה יותר להיזהר. אבל מי שאלרגי למשל לפריחת עץ הזית, שלא ייצא לקמפינג במטע זיתים בחודשי הפריחה של הזית באביב'".

"הטיפול התרופתי הכי יעיל הוא תרסיס לאף שניתן על ידי הרופא במרשם. התרסיס הזה מבוסס על סטרואידים, אך במינונים נמוכים מאוד שכמעט ולא נספגים בגוף, ולכן פרופיל הבטיחות שלו גבוה המינון המינימלי הוא לחיצה אחת ביום בכל נחיר, רצוי לפני השינה. כשאנחנו במיטה אנחנו, כאמור, חשופים יותר לקרדית האבק ולכן רצוי שנהיה תחת השפעת התרופה. בנוסף לכך הספיגה של התרסיס יעילה יותר כששוכבים - התרסיס מחלחל טוב יותר לכל הסינוסים בעזרת כוח המשיכה.

מי שהתרסיס מגרה לו את האף או לא מספיק עוזר לו, יכול להעלות את המינון או לקחת כדור או סירופ של אנטי היסטמין". 

"כן, הכדורים האנטי היסטמינים ללא מרשם טובים בהחלט. יש אנשים שאנטי היסטמינים מהדור הישן גורמים להם לנמנום, אבל רוב הכדורים מהדור החדש כמעט לא גורמים לנמנום (כאשר נוטלים אותם במינון רגיל), ניתן לקחת אותם ללא בעיה וההשפעה שלהם ארוכת טווח.

"מי שאלרגי לקרדית האבק כדאי שייקח את הכדור בלילה ומי שאלרגי למשהו בחוץ – כמו עצים – עדיף שייקח את הכדור בבוקר לפני היציאה מהבית".

"התרסיסים שניתנים במרשם הם לא ממכרים. אבל יש לסייג ולהדגיש שיש תרסיסים שניתנים ללא מרשם כמו אלרין ואוטריבין ולהם, באופן פרדוקסלי, יש תופעות לואי והם יותר מסוכנים מהתרסיסים במרשם. הם עובדים במנגנון אחר. התרסיס הסטרואידלי מפחית את הדלקת ואילו התרסיס ללא מרשם עובד במנגנון של כיווץ כלי דם שמידית פותח את האף. יש פה אפשרות לפתח תלות כאשר משתמשים יותר מיום או יומיים ברצף – האף נהיה גדוש ומפתחים תלות בתרסיס".

"לא מומלצים בכלל. יש לי הרבה מטופלים שבאים לגמילה מאוטריבין, אלרין ומוצרים דומים, אחרי ששנים התרגלו להשתמש בהם. לא ברור לי למה אין רגולציה על התרסיסים האלו, מטופלים מגיעים למצב של דימומים וכיבים באף. זאת תופעה שנקראת ריניטיס מדיקמנטוזה - 'דלקת רירית האף כתוצאה מתרופה'.

"כן יש אנשים שלא מתפקדים בגלל הנזלת או האסטמה האלרגית. הם מספרים שהם לא קונים טישו בגלל העלות הגבוהה שלו עבורם, שהם מחסלים 30 גלילי נייר טואלט בשבוע, שיש להם גרד מאוד משמעותי בעיניים, בחך, באוזניים, דלקות גרון והפרעות בשינה. ממש שיבוש של החיים, שלא לומר שאנשים מתרחקים מהם עוד יותר מאז הקורונה. אתה תמיד מנוזל ונראה חולה, וזה מרתיע.

"המטופלים האלה יכולים לקבל אצלנו אימונותרפיה, חינוך מחדש של מערכת החיסון. מלמדים את מערכת החיסון להפסיק להגיב ולייצר נוגדני IGE לאלרגנים האלה. הבעיה שמדובר בטיפול כבד וממושך ולוקח כמה חודשים עד שרואים את ההשפעה. הטיפול ניתן בזריקות - חושפים את הגוף לאלרגן במינון נמוך ועולים עם המינון בהדרגה, בהתחלה צריך להגיע כל שבוע ואחר כך פעם בחודש וזאת למשך בין שלוש לחמש שנים. 

לאחרונה נכנס לארץ טיפול חדשני של אימונותרפיה בטבליות תת לשוניות– החסרונות הם שהטיפול התת לשוני מתאים רק למטופלים האלרגיים לקרדית אבק הבית ושהוא עדיין לא בסל הבריאות".