תפריט ראשי עליון

תפריט עמוד

תפריט עמוד

שמי עדה והסיפור שלי התחיל לפני כמה שבועות כשהתחלתי לסבול מכאבים בצד. קמתי בבוקר ולקחתי את שלוק הקפה והרגשתי כמו חנית מפלחת את גופי. בהתחלה חשבתי שזה יחלוף אבל הכאבים הלכו והתגברו.

רק יומיים אחרי, התרצתי ללכת לקופת חולים כללית שם הרופאה שלי, ד"ר ויינטל, חשדה שמדובר בדלקת חמורה בתוספתן ושיגרה אותי מיד לחדר מיון. 


עם הגעתי למיון, הצוות כולו: רופאים, אחיות וסנטרים התגייסו לעזור. ברגע שהם קיבלו את תוצאות בדיקות הדם, הם נזעקו והחלו לעבוד סביבי כמו משוגעים. הם ערכו בזמן קצר את כל הבדיקות, הבינו שהתוספתן כבר התפוצץ והיה חשד לכניסת מוגלה לחלל הבטן.


הראש שלי היה האמת אבל במקום אחר. דאגתי לדובי הכלב שלי. לא ידעתי מה לעשות כי לא הוצאתי אותו ולא השארתי לו אוכל ושתיה. לא הפנמתי עד כמה חמור מצבי. לשמחתי, הצוות לא וויתר והודיעו לי חד משמעית שהם מסרבים בכל מחיר לתת לי לעזוב את בית החולים. לשמחתי, הצלחתי להזעיק אנשים שיטפלו בדובי שלי והסכמתי להישאר באשפוז. ברגע שהסכמתי, במו אוזניי שמעתי איך הם נאבקו קשות על מיטה במחלקה הכירורגית וניתחו אותי במהירות האפשרית.


אני רוצה לנצל את ההזדמנות לומר תודה לרופאים המתמחים הצעירים שהפקדתי את גופי בידם והם עשו עבודה נהדרת, היו מקסימים ובעיקר אנשי מקצוע מצוינים ביניהם ד"ר אדם גולדשטיין, המנתח הצעיר שלי ששאל אותי אם אני רגועה בגלל שהם מתמחים ורק מהשאלה והדרך בה שאל ידעתי שאני בהחלט יכולה להירדם בשקט. 


לצוות המחלקה לכירורגית ב'. אנשים מסורים הקדישו את חייהם למען החולים. מטפלים אכפתיים מקצועיים, שלא מאבדים אנושיות, ונותנים לנו המטופלים תחושת כבוד. תודה לכולכם!

לעיתים נדירות יוצא לי להודות, לשבח, להלל ולקלס שרות ציבורי, ובמיוחד שירותי הבריאות. הרפואה הציבורית הצילה את חיי, בלי פרוטקציה בלי לחץ, רק מהרגשת המחויבות המקצועית של הצוות כולו שעוזרים לנו כל יום ויום. אנחנו רואים את זה כעבודה אבל להם זו שליחות.


מתוך עמוד הפייסבוק של המרכז הרפואי תל אביב- איכילוב

תפריט ניווט תחתון