״9 ימים אחרי היום הכי קשה והכי חשוב שהיה ללב שלי כנראה בחיים.
הימים הראשונים היו קשים מנשוא.
מצד אחד רק קיוויתי לעבור את זה, אבל כשאת עוברת את זה את רק רוצה למות..
למה? כי הכאבים עזים,העצם שבורה, כולך שטפי דם..והצלקת, שלא נדבר עליה.
ביום של הניתוח הכל היה רגיל בעיני,התקלחתי ב-6 בבוקר וכבר ברבע לשבע פינו אותי להמתנה לניתוח.
גם שם, הכל היה רגיל, חוץ מאמא שלי שבכתה המון, לי לא ירדה דמעה.
מתי מתפרקים? בחדר ניתוח.
חדר ענק, מלא מסכים, מיטת ברזל קפואה וצרה ולפחות 6-7 אנשי צוות.
לפוסט המלא
