אני צ. נ., בת 84 מתל אביב. במשך ה-7 השנים האחרונות סבלתי מכאבים בברך.
אלו היו 7 שנים רעות של כאבים וסבל נוראי. הפחידו אותי מניתוח. אמרו לי שאהיה מוגבלת ומרותקת לכיסא גלגלים ולמיטה. שלא מנתחים כבר אישה בגילי. פחדתי. הילדים פחדו. אבל אחרי שהרגל התפרקה לחלוטין והכאבים רק הלכו וגברו, החלטתי שאני לא מוכנה להמשיך ככה את שארית חיי ועדיף לי למות מאשר חיים כאלו. אחרי שכמה רופאים סירבו לנתח אותי, אולי פחדו, הגעתי לאיכילוב לד״ר מנחם אהרון וד״ר נדב שאשא, המלאכים שלי, שאמרו לי שלא לפחד ושמגיע לי לחיות באיכות חיים טובה ושכיום אפשר לנתח גם אישה בגילי והגיל הוא ממש לא סיבה לנכות וסבל.
היום, אני חודשיים אחרי הניתוח, ואני מודה לאלוהים כל יום. קיבלתי חיים חדשים. חזרתי לתפקד ואני מרגישה שהחיים שלי ניצלו. אני קוראת לכל האנשים בגילי, קשישים וקשישות שלא לפחד, לא לסבול, לא להמשיך לחיות ככה מרותקים למיטה או לכיסא ולהבין שהיום גם לאנשים בגילנו יש לרופאים מה להציע ולעזור כי זקנה היא לא מחלה. תראו אותי!
