אנמיה פירושה חסר בכדוריות הדם האדומות והמוגלובין נמוך, מה שגורם לירידה ביעילות הובלת החמצן לרקמות הגוף.
אלפיי אנשים בישראל סובלים מאנמיה ומכירים היטב את התופעה הגורמת לחיוורון, עייפות וקוצר נשימה לאחר כל מאמץ קל. תאי הדם האדומים אחראים להוביל את החמצן מהריאות, ואת דו תחמוצת הפחמן מתאי הגוף אל הריאות ומשם – החוצה מן הגוף. חסר בכדוריות הדם האדומות והמוגלובין נקרא אנמיה, והוא גורם לירידה בחימצון רקמות הגוף. התוצאה: פגיעה בתפקוד המערכות. אנמיה היא משפחה נרחבת: עם תתי סוגים רבים, כשהשכיח בהם הוא אנמיה בשל חוסר בברזל. אנמיה מוגדרת כרמת המוגלובין הנמוכה מ-12 מיליגרם לדציליטר.
הגורמים למחלה
אנמיה שכיחה מאוד אצל נשים בגיל הפוריות, אצל חולי אולכוס הסובלים מכיב מדמם, אצל חולים במחלות כרוניות דוגמת צליאק וקרוהן הלוקים בבעיות ספיגה או דימום מדרכי העיכול, וגם אצל תינוקות הסובלים מבעיות ספיגת ברזל. אחד הסימנים העיקריים לאנמיה הוא חולשה ועייפות עד כדי עילפון. אנמיה עלולה לגרום גם לנשירת שיער, לשבירת ציפורניים להופעת פצעונים לצד הפה, וגם להחמרת מחלות לב אצל מבוגרים. אנמיה איננה מחלה קשה, אך מסמלת נורת אזהרה המחייבת בדיקה של מקור האנמיה ואיתורה. האנמיה פוגעת באיכות החיים, והטיפול בה יכול להעלים את התסמינים המציקים במהירות.
אבחון
אבחון האנמיה נעשית באמצעות בדיקת דם שבה מודדים את מספר כדוריות הדם האדומות, רמת ההמוגלובין, רמות החלבון פריטין המהווה מדד למאגר הברזל בגוף ורמות החלבון טרנספרין הנושא את הברזל בנוזל הדם . עוד נבדקת רמת ה- ויטמין B12 והחומצה הפולית, שחסר בהם עלול להעיד על אנמיה מיקרוציטית הגורמת להופעת כדוריות דם גדולות מהרגיל ובדיקה לאיתור תת פעילות של בלוטת התריס העלולה גם היא לגרום לאנמיה.
טיפול
הטיפול הוא בבדיקת דם המכונה "אנמיוגרם" ובה נמדדים, מספר כדוריות הדם האדומות, רמת ההמוגלובין, בדיקת רמות החלבון פריטין המהווה מדד למאגר הברזל בגוף ורמות החלבון טרנספרין הנושא את הברזל בנוזל הדם. בודקים גם רמות של ויטמין B12 וחומצה פולית, שחסר בהם עלול להעיד על אנמיה מקרוציטית הגורמת להופעת כדוריות דם גדולות מהרגיל, רמת רטיקולוציטים והפטוגלובין – מרכיבים בדם המהווים מדד להרס דם (המוליזה), קומבס – בדיקה לגילוי נוגדים לכדוריות הדם האדומות הגורמים להרס הדם, ובדיקה לאיתור תת פעילות של בלוטת התריס העלולה גם היא לגרום לאנמיה. הטיפול באנמיה מתחיל עם בירור הסיבה. אם המדובר בדימום, יישלח המטופל לבדיקות הדמיה לאיתור מקור הדימום, דוגמת גסטרוסקופיה או קולונוסקופיה הבודקות את מערכת העיכול. במקרים בהם מדובר בחסר ברזל ללא מקור דימום ברור, מקבל החולה טיפול בברזל, במקרים קלים בטבליות, ובמקרים קשים בעירוי לתוך הוריד. במקרים של אנמיה חמורה, לרוב כשרמות ההמוגלובין נמוכות מ-7, נדרש אישפוז ועירוי של מנות דם.
