ניתוח במעי, לא מה שהיה פעם

"יש שינוים רבים. נתחיל מהטכניקה הניתוחית שמאוד התקדמה - עברנו מניתוחים גדולים עם חתכים גדולים והחלמה ממושכת - לניתוחים זעיר פולשניים עם שיטות לפרוסקופיות ורובוטיות. היום אנחנו גם פחות אגרסיביים לגידולים מסוימים. למשל, בסרטן הרקטום, שהוא תת קבוצה בגידולי המעי הגס, אנחנו יודעים לעשות כריתות מקומיות ולא להוציא את האיבר כולו כמו בעבר. 

בנוסף, התקדמנו גם בטיפולים האונקולוגיים שאנחנו משלבים עם הניתוחים. בגידולים של המעי הגס, ובמיוחד ברקטום, כבר מהשלב הראשון אנחנו עובדים עם האונקולוגים כדי לקבוע את תכנית הטיפול. מטרת השילוב היא לשפר את התוצאות האונקולוגיות.

בחלק מהמקרים, בעיקר בגידולים שנמצאים בחלק התחתון של המעי הגס, ניתן למנוע ניתוח באמצעות טיפול אונקולוגי מקדים: בעד כשליש מהמטופלים עם סרטן רקטום ניתן להעלים את הגידול על ידי טיפול קרינתי וכימותרפי ואז לשקול להימנע מניתוח. במקרים אחרים הטיפול מקטין את הגידולים ואז הניתוח יהיה פשוט יותר, או יאפשר סיכוי גבוה יותר לשימור פי הטבעת, שיחזור מערכת העיכול, והימנעות מסטומה (שקית להטיית ההפרשות) קבועה. גם הטכניקות הניתוחיות מאפשרות לנו שימור פי טבעת מתפקד באחוז גבוה יותר של מטופלים".

"זו מחלה שדומה לסרטן המעי הגס מבחינה ביולוגית, אבל יותר מורכבת מבחינת הטיפול והניתוח בשל מיקום הגידול באזור האגן שהוא צר וצפוף, ובסמיכות גדולה לאיברים אחרים".

"המהפכה הגדולה הייתה כבר לפני 10-15 שנה, כשנכנסו הניתוחים הלפרוסקופים והרובוטים, אך גם פה יש כל הזמן התפתחויות בטכניקה הניתוחית ובטכנולוגיות שמשפרות את הניתוחים ותוצאותיהם. כיום, רוב האנשים שיגיעו עם גידול ראשוני של המעי הגס והרקטום יעברו ניתוח זער פולשני (לפרוסקופי או רובוטי) עם החלמה יחסית מהירה וכאבים פחותים".

"בדרך כלל שעתיים עד שלוש. יש גם ניתוחים ארוכים יותר שיכולים להגיע לחמש ושש שעות, למשל בשחזורים מורכבים של מערכת העיכול או בגידולים חוזרים".

"תחילה נדגיש שבגילוי מוקדם של פוליפים במעי הגס, שהם לרוב הנגע הטרום סרטני שממנו יתפתח סרטן, ניתן למנוע סרטן לחלוטין. אם בדיקת סקר הביאה לגילוי סרטן מוקדם מאוד של המעי הגס והרקטום ניתן גם כן להגיע לריפוי של כמעט 100 אחוז. כאשר יש סרטן מעי גס מתקדם יותר אך עדיין אין גרורות, וזה המצב במרבית החולים בזמן האבחון, עדיין ניתן לרפא את רוב החולים (כ-60% עד 80%), כלומר שהמחלה לא תחזור. 

לפעמים זה דורש טיפול משולב, לפעמים רק טיפול כירורגי (ניתוחי) ולפעמים רק טיפול אונקולוגי. אבל זאת מחלה שאפשר למנוע אותה וגם להירפא ממנה ולכן החשיבות של מודעות ושל גילוי מוקדם. כאשר יש מחלה גרורתית או חוזרת ניתן עדיין לרפא חלק מהחולים, ובאחרים על ידי טיפול ניתוחי ו/או אונקולוגי להאריך משמעותית חיים תוך שמירה על איכות חיים טובה.   

"אנחנו עומדים בחזית הטיפול בסרטן מעי גס ורקטום בישראל. בנוסף, משתפים פעולה עם מרכזי מצוינות בעולם, מתעדכנים ועוקבים תדיר אחר חידושים בתחום ומיישמים. רופאים שלנו יוצאים להשתלמויות בבתי חולים עולמיים מובילים, וכך נשארים בקו אחד עם המקומות המתקדמים בעולם".

"הרובוט הינו מערכת של זרועות רובוטיות לפרוסקופיות שמופעלות על ידי המנתח בתיווך מחשב. המנתח יושב בנוחות על שולחן פיקוד אל מול מסך בסמוך למנותח ומפעיל את הרובוט. הרובוט מאפשר הסתכלות טובה וחדה יותר, תלת ממדית, פעולות המנתח אינטואיטיביות יותר מאשר בלפרוסוקפיה רגילה, והתנועות עדינות יותר. כל אלה מאפשרים עבודה מדויקת יותר עם פחות פגיעה עצבית באזורים הרגישים האלה. כך אנו מקווים להשיג תוצאות אונקולוגיות ותפקודיות טובות יותר".

"רואים את זה הרבה. אנשים לא עשו בדיקות סקר מתוך חשש או הדחקה או חוסר תשומת לב. או שעשו בדיקת דם בצואה שיצאה חיובית ולקח להם זמן רב להגיע לבדיקת קולונוסקופיה וטיפול. עיכוב באבחנה מקטין את הסיכוי לריפוי וחבל. לכן אנו קוראים לציבור לבצע בדיקות סקר בהתאם להנחיות, דם סמוי או קולונוסקופיה. וכמובן, אם יש סימפטומים כגון דמם מפי הטבעת שינוי בפעילות מערכת העיכול לפנות לרופא".

"חולים בקרוהן או בקוליטיס כיבית נמצאים בסיכון מוגבר לסרטן. ולכן הם נדרשים למעקב מסודר. אצל חולי קוליטיס כיבית, למשל, הסיכון עולה אחרי 8-10 שנים של מחלה, והם צריכים לעשות קולונוסקופיה כל שנה שנתיים. זה די דומה עם קרוהן של המעי הגס. לפעמים אנחנו עושים גם ניתוחים מונעים. למשל בקוליטיס כיבית, אם יש שינוים טרום סרטניים יתכן ונצטרך להוציא את כל המעי הגס והרקטום כמניעה ולאחר מכן נשחזר את מערכת העיכול, נחבר את המעי הדק לפי הטבעת. גם זה ניתן לביצוע בשיטה לפרוסקופית עם החלמה קלה יותר מאשר בעבר".

"אצל רוב חולי סרטן הרקטום ניתן לשמר את פי הטבעת ולאפשר תפקוד מעי בנתיב הרגיל. באחוז קטן מהמקרים (כ-15%) מגידולי הרקטום גם פי הטבעת מעורב, ואין ברירה אלא לכרות גם אותו. במקרים האלה אנחנו יוצרים סטומה, שהיא בעצם חיבור של מעי לדופן הבטן, מעין פי טבעת בדופן הבטן המתנקז לשקית. למרות חוסר הנוחות, אנשים עם סטומה קבועה מנהלים חיים רגילים ומלאים ויכולים לבצע כל פעילות".