הסרטן לא מפחיד את נעמי גרשטיין, מורה ומטפלת מיינדפולנס למבוגרים וילדים, והיא עומדת בגאון מאחורי ההצהרה הזאת, כיוון שנעמי לא רק מכירה את הסרטן בפן הטיפולי, היא עצמה חלתה בסרטן לפני 15 שנה והחלימה ממנו. במסע חייה מעורר ההשראה, היא ליוותה גם את אמה שחלתה בסרטן שד ושתיים מחברותיה שנפטרו מהמחלה. לפני שנתיים הצטרפה לצוות גוף-נפש ביחידה האינטגרטיבית באיכילוב וזו הזדמנות לשמוע את סיפורה האישי.
"לפני הכל", מדגישה נעמי, "יש חשיבות רבה בהבאת תשומת לב גוף-נפש כבר בתחילת מסע הריפוי, בין אם זה בטיפולים פרטניים או קבוצתיים. לאנשים שמתמודדים עם סרטן יש נטייה לרצות לטפל קודם כל בתסמינים הפיזיים ורק אחר כך לשים לב לפן המנטלי. אני מעודדת אנשים לפעול כדי לקבל תמיכה מוקדם ככל האפשר. מחלה באופן כללי, היא בעיני קריאה לבדיקה של העולם הפנימי שלנו. תרבויות עתיקות יודעות את זה הרבה יותר, ואיכשהו הידע הזה אבד לנו במערב".
אל המיינדפולנס הגיעה נעמי כאמא צעירה שהחלימה מסרטן וחיפשה לימודי העשרה. כך גילתה את "שפת הקשב" (לימודי הוראת מיינדפולנס לילדים) "המדיטציה הפכה עבורי לעוגן מרכזי", מספרת נעמי. "גיליתי שהתרגול מאפשר לי להתפתח בכל מצב, בין אם אני חולה ובין אם אני בשיא כוחי.
אז מה זה בעצם מיינדפולנס ואיך הוא מסייע לטיפול?
"מיינדפולנס היא מיומנות הפניית קשב. זוהי טכניקה להגברת המודעות תוך תרגול של הרפיה ומדיטציה. הטיפול כולל שיחה בה אני מכירה את הקשיים העיקריים של המטופלים ומנחה אותם בפיתוח מודעות קשובה. התמדה בתרגול עשויה להביא להקלה גדולה. "אנחנו אף פעם לא יודעים איך ולאן המחלה תתפתח." מוסיפה נעמי, "אפילו הרופאים שנותנים לנו פרוטוקולים לא באמת יודעים. יש להם אולי סטטיסטיקות מבוססות המחקר שלהם, אבל אף אחד לא יודע באיזה צד של הסטטיסטיקה החולה ייפול.
נשמע מעניין, אבל האם מדיטציה יכולה לרפא סרטן?
"מיינדפולנס הוא טיפול משלים שבמהלכו נוצר שינוי בהלך הרוח ובתבניות המחשבה של המטופל. אני לא מטפלת בעזרת מיינדפולנס בסרטן עצמו. מיינדפולנס שייך לתחום גוף-נפש שעוסק ומטפל באופן הוליסטי באדם. לחולה בסרטן יש תסמינים של מחלת הסרטן ולכן הוא פוגש אונקולוג. הטיפול שלנו אינו במקום הטיפול במחלה עצמה.
האם מחשבה בוראת מציאות?
"אנשים יודעים לדקלם היום את המשפט הזה ולפעמים באמונה הזאת יש לא מעט פחד ורגשות אשמה שדווקא לא מיטיבה עם הטיפול. אני רוצה לאפשר למטופלים להיפגש באופן כן עם עולמם הפנימי, להביא אותם לבחור בהרפיה מסטרס, ולזהות התנהגויות שלפעמים בנויות על תבנית לא מיטיבה של מחשבה, כשהצעד הבא הוא יצירת שינוי מתוך קבלת המציאות הפנימית. "זה הצעד הראשון לקראת שינוי", מסבירה גרשטיין, "קבלה גם של החלקים הלא נעימים והלא מיטיבים".
"לדוגמה, מי שמתמודד עם סרטן, באופן טבעי מאוד מוטרד מהעתיד וגם עסוק בשאלות של העבר כמו 'למה זה קרה לי?' תוך כדי התרגול מתפתחת בנו יכולת הכלה לקצוות של החיים. באופן כללי, הנטייה שלנו בחיים, היא להימנע מהדברים הלא נעימים, וכשאנחנו במצב של מחלה, אנחנו נפגשים עם צד מאוד לא נעים של החיים. המציאות שלנו משתנה. לפעמים אנחנו לא יכולים לדאוג ולהעניק לבני או בנות הזוג שלנו, להורינו, כמו שהיינו מורגלים, ופתאום הם אלה שצריכים להתחיל לדאוג לנו. הרבה אנשים נפגשים בסיפור הזה עם הרבה מאוד כאב ורגשות אשם.
זה נשמע קצת כמו להכיר את עצמנו מחדש
"נכון. האתגר הוא באמת מאוד גדול. יש לי מטופלת, שהיא אמא וסבתא כבת 50, שאני מאוד גאה בה. היא סיפרה לי שיום אחד חזרה מהסופרמרקט ובמקום לפרוק את סלי הקניות, היא נשכבה על הספה בסלון ונחה. כשבעלה הגיע הביתה היא ביקשה ממנו לפרוק את הסלים. אולי זה נשמע כמו פרט קטן ולא חשוב, אבל זה דבר שהיא מעולם לא עשתה קודם. עד אז היא המשיכה לטפל בכל המשפחה, דאגה לרצות את כולם ולהיות מאוד תפקודית גם במהלך הטיפולים הכימותרפיים, אפילו שמאוד נחלשה. השינוי הזה הוא סימן שהיא למדה להקשיב לעצמה. במפגשים אנחנו נכנסים להרפיה מלאה ופשוט לא עושים כלום. לא שולחים סמסים, לא שואלים מה שלום מישהו אחר. רק שמים לב למה שקורה אצלנו בגוף וזו חוויה משחררת ביותר".
להתמודד עם הכאב מתוך מודעות
בדרך כלל הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לתת תשומת לב לכאב. רבים חושבים שאם אתמקד בכאב אז יכאב לי יותר, כשבפועל זה עובד אחרת". מסבירה נעמי, "דווקא כשאנחנו לא מסיחים את דעתנו, אלא נותנים קשב לאותו מקום כואב, אנחנו לומדים להכיל את התחושות האלה וללמוד להיטיב עם עצמנו. בדרך נגלה למשל, מתי כאב מסוים ניתן להכלה, ומתי לקחת משכך כאבים מתוך בחירה, במקום לפעול באופן אוטומטי. במפגשים אנחנו לומדים להביא ידידותיות עדינה וסקרנית לכאב דרך קשב ונשימה ועובדים עם החושים ככלי לזהות מה קורה".
המוות כמורה לחיים
איבדת הרבה אנשים שנפטרו מסרטן בחייך. איך את נשארת אופטימית?
"יעל פזואלו, חברתי הטובה שנפטרה מסרטן לפני שמונה שנים, היתה פסיכולוגית קלינית ומורה למדיטציה. היא דיברה על ״הסכמה למות עכשיו״ כגישה ליומיום, כך שזו לא תהיה מלחמה אבודה מראש. היא דיברה גם על האומץ להסתכל לפחד המוות בעיניים", שצובע את החיים בצבעים עזים. זו גם החוויה שלי. נכון. אני מודעת לכך שאנשים סביבי עלולים למות. יחד עם זאת אני בוחרת ליהנות ממה שיש לחיים להציע לי עכשיו. כשעוברים תהליך שיש בו קבלה, אפשר לחיות את הזמן שנותר ללא פחד, כזמן איכותי ועשיר, שאין בו חרטה", מסבירה נעמי.
לאור התובנה הזו, מהן ההמלצות שלך להתמודדות בתקופות קשות?
אפשר די בקלות לאמץ כמה עקרונות פשוטים כדי להקל:
- לזהות מה מיטיב - בסביבה שלי באנשים שאני בקשר איתם. לשאול את עצמך ״מה יעזור לי כעת"? או ״האם זה עוזר?״
- לומר בפשטות ״לא תודה״ לכל מה שלא מיטיב איתי ו״כן״ למי ומה שזיהיתי שמועיל, משמח מחזק.
- להסכים לבקש ולקבל עזרה. לתת לאחרים לעזור זו נדיבות אמיתית וזה מחבר לאנשים, יוצר את רשת התמיכה האנושית הנחוצה לנו, מקל על כל השותפים לקבלה ונתינה.
- לעצור להרהר - מה טוב בחיי, מהן נקודות האור, היכן אנרגיה קיימת, להוקיר את חלקי הגוף הבריאים, להודות על משאבים וכוחות. לראות את היש.
- להיות בקשר עם הטבע - לצאת להסתכל על השמיים, לנשום עמוק, לעצור ליד עץ, להסתכל על ציפורים, לשבת על ספסל. לעצור לראות את התמונה הגדולה, את עצמנו קטנים כחלק משלם גדול. וכך - את הקשיים ההתלבטויות והבעיות מתגמדים.
- לא לעסוק יותר בזוטות שגוזלות אנרגיות רבות
- להתמקד ביופי ובטוב שניתן ליהנות ממנו בהווה
- לזהות התנהגויות שיכולות להיות בנויות על תבנית לא מיטיבה של מחשבה
- בהמשך יצירת שינוי מתוך קבלת המציאות הפנימית
- לדעת לשחרר ולהיעזר בסביבה
- לטוות רשת תמיכה של קרובי משפחה וחברים
- למלא את הזמן במפגשים חברתיים ובלימודי העשרה
*כתבה: ענת ברזילי
