מין בכל גיל. לא סתם סיסמא

לפי פרויד– בני האדם הינם יצורים מיניים החל מהלידה וההתבטאות המינית הינה צורך אנושי בסיסי בכל גיל. מחזור חיים מתחלק למספר תקופות: ילדות, התבגרות ,בגרות, אמצע החיים  והשנים המאוחרות 

בגיל הילדות ישנה הכרה בהבדלי המגדר בין בנים לבנות ובולטת הסקרנות לגבי מבנה אברי המין, התנסויות באוננות והפסקת תחושות נעימות ממגע באברי המין.

בגיל ההתבגרות ההורמונים מתפרצים וחלים שינויים גופניים ונפשיים. עם עליה בענין המיני המעבר בין ילדות לבגרות מינית בריאה, נחשב לאחד התפקידים הכי חשובים של גיל ההתבגרות.

לא נכון לשלול פעילות מינית בקרב המתבגרים ולחנך אותם להתנזרות – אלא, חשוב ללמד את המתבגרים לדחות את תחילת קיום יחסי המין עד שירכשו בגרות גופנית, שכלית ורגשית, וזאת על מנת שיצליחו לפתח קשר מיני אינטימי חיובי. יש ללמדם להימנע מהתנהגויות שמסכנות אותם מבחינת כניסה להריון לא רצוי, או הדבקה במחלות מין. 

בגיל הבגרות המוקדם שנות ה 20 – 30 האישה לומדת לחקור את מיניותה. כיום ישנה נגישות רבה ופתיחות בנושא מין. קיים גם לחץ חברתי המופעל על האישה הצעירה לשחרור מיני, אבל חשוב להדגיש שפתיחות ושחרור מיני לאו דוקא מעידים על כך שהאישה נהנית או מפיקה את המיטב מחיי המין שלה. דווקא קשר זוגי בונה, פתוח ומעורר בטחון אצל האישה הוא זה שיקבע את יכולת ההנאה שלה מקיום יחסי מין.

קיים חוסר תאום כרונולוגי בין שני המינים מבחינה מינית. אם שיא כושרו המיני של הגבר הוא בגיל  17 –20 שנה.הרי ששיא כושרה המיני של האישה הוא דוקא בגיל 35 – 40 

קיימות מספר סיבות לעיכוב ביכולתה של האישה להגיע למצות את המרב  מחיי המין: אבדן מעצורים, בשלות נשית, יותר בטחון בקשר הזוגי, השלמה של תהליך למידה על מיניותן, ושנויים גופניים באברי המין לאחר לידות.

שנות ה50 הינם שנים משמעותיות בחיי האישה עם כניסתה לגיל המעבר, הפסקת הפעילות ההורמונאלית השחלתית  וכל השנויים הגופניים והנפשיים המשמעותיים המתלווים לכך. 

התנהגותה המינית של האשה  בגיל זה  תלויה במצבה הנפשי הכללי,בקשר שלה עם בן זוגה, בשינויים הגופניים שעוברים עליה, בהזדמנויות המיניות הקיימות, ובקיום עכבות מיניות,

אם בשנה הראשונה להפסקת הוסתות כ 40% מהנשים דווחו על ירידה בתפקוד המיני הרי שלאחר 8 שנים מהפסקת הוסתות קרוב ל90% מהנשים דווחו על ירידה בתפקוד המיני. ירידה בהורמון האסטרוגן יכולה לגרום ליובש נרתיקי ולכאבים ביחסי מין, כשיחסי המין יהפכו להיות סבל עבור האישה נראה ירידה בחשק המיני והמנעות מקיום יחסי מין.

ירידה באסטרוגן תגרום גם לתופעות נפשיות כמו דכאון, חרדות, הפרעות שינה, עייפות, גלי חום קשים, שינויים במבנה הגוף, תופעות שיגרמו לאבדן החשק המיני והמנעות ממין. 

בגיל מבוגר יש ירידה בתפקוד המיני של הנשים הקשורות גם לבן הזוג, (האם קיים  פרטנר מיני, במידה וכן האם הוא מתפקד מבחינה מינית). ובכלל,בעיות בלתי פתורות בקשר הזוגי מהוות אחת הסיבות השכיחות לירידה  בעניין מיני , בתשוקה, ירידה בהתעוררות המינית ובאורגזמה. נשים מבוגרות מציגות קשיים זוגיים הגורמים לירידה בחשק המיני- חוסר בתשוקה פיתוי וחיזור, דאגה בגלל קשיים שנוצרו עם הגיל ביכולת המינית כמו קשיי אורגזמה או זמן עוררות ארוך יותר,חוסר פתיחות מינית עם בן הזוג ולכן קושי לתקשר בפתיחות על קשיים שנוצרו או העדפות חדשות במין. שעמום וחוסר ענין מיני עם הפרטנר או כעסים עליו.

אז נכון, נוצרים קשיים חדשים מיניים בגיל המבוגר אך אין זו סיבה להפסיק לקיים יחסי מין

ניתן לתת טיפול הורמונלי חלופי לתופעות גיל המעבר, ניתן לתת טיפולים מקומיים הורמונאליים לנרתיק לשיפור היובש הנרתיקי והכאבים ביעוץ רופא נשים.

מעבר לטיפול הרפואי ניתן לשפר את איכות חיי המין  דרך עבודה על תקשורת זוגית ומינית, שיש בה הכלה, פתיחות וקבלת השינויים והקשיים  ,חשוב לא לקיים יחסי מין באילוץ כי צריך או כי לא נעים.... ולשמור על קרבה ומגע אינטימי גם אם אין יחסי מין מלאים.

במשחק מיני ממושך והדרגתי יכול לעזור  להתעורר מינית כמו גם שימוש במסככים או שימוש באביזרי מין ובחומרים ארוטיים. 

כשיש קושי לעשות את השינוי לבד ניתן לפנות  לטיפול מיני פרטני או זוגי לצורך ברור עכבות, מחסומים וקשיים אישיים וזוגיים  בכל הקשור למיניות ,מתן כלים לשיפור תקשורת בין אישית ומינית, והקטנת מתחים וכעסים ושיפור ארוטיקה ואוירה מינית בחיי הזוגיות.