גברים חולים במחלת פרקינסון פי אחד וחצי עד פי ארבעה יותר מאשר נשים, אולם הסיבה להבדל זה אינה ידועה. נעשו מעט מחקרים על ההבדל בין נשים לגברים חולי פרקינסון, בהקשר למהלך המחלה, המאפיינים הקליניים של המחלה, התגובה לטיפול והפרוגנוזה.
במחקר השוואתי גדול בין נשים לגברים חולי בפרקינסון, שנערך בארה"ב ב- 1990, לא נמצאו הבדלים בהיבטים אלו, פרט למינון הלובודופיה היומי הממוצע, אשר נמצא נמוך יותר בקבוצת נשים. ממצא זה הוסבר ע"י משקל גוף נמוך יותר בין הנשים.
שינויים הורמונליים
המחזור החודשי: המחזור החודשי באישה נובע כולו ממעגלי משוב של הורמונים המופרשים מההיפוטלמוס, ההיפופיזה (בלוטות הורמונליות הממוקמות במוח) והשחלות, אשר אחראיות על התפתחות הביצית, נדידתה לרחם והופעת הדימום החודשי (וסת) במידה שלא מתפתח הריון.
אסטרוגן ופרוגסטרון המופרשים ע"י השחלות, הנם בעלי משמעות בתפקוד מערכות רבות בגוף, כגון רקמת השד, כלי הדם ועוד. יומיים עד ארבעה ימים לפני תחילת הדימום הווסתי ובמהלכו, רמות האסטרוגן נמוכות במיוחד. רבים מהשינויים הקדם וסתיים באישה, כדוגמת הגודש בשדיים תחושת המתח ורגישות יתר, מיוחסים לשינויים הורמונליים ברמת האסטרוגן / פרוגסטרון. הרופאים המטפלים בחולות פרקינסון מתרשמים משינויים בחומרת המחלה במהלך המחזור החודשי, עם החמרה לקראת הווסת.
בשאלון הבוחן נקודה זו, אשר נשלח לביתן של 352 חולות פרקינסון, ענו 75% מאלו עם מחזור חודשי טבעי, ו- 48% מאלו אשר נוטלות טיפול הורמונלי תחליפי, שמצבן קשה יותר לפני הדימום הווסתי ובמהלכו, ושהשפעת התרופות בימים אלו פחותה.
במחקר אחר, אחת עשרה מתוך שתים עשרה חולות פרקינסון עם מחזור חודשי, דיווחו על החמרה במצבן, בסדר גודל של 40% - 50% סביב המחזור, שהחלה חמישה ימים לפני ונמשכה עד יומיים לאחר סיום הווסת. כל סימני המחלה החמירו וגם השפעת הטיפול התרופתי עליהם הייתה פחותה בימים אלו.
לא ברור האם הדיווח על החמרה נובע מהרעה ממשית ביכולת התנועה, או שמדובר בתחושה סובייקטיבית, שקשורה למצב הרגשי של הנשים בתקופה הטרום-וסתית.
שבע חולות פרקינסון נבדקו לקביעת חומרת הסימפומים המוטוריים בשלבי המחזור החודשי, ורק אצל שלוש מתוכן, אכן הייתה החמרה אובייקטיבית, במקביל לרמות אסטרוגן נמוכות בימים שלפני הווסת.
ניתן לסכם ולומר, שהשפעת המחזור החודשי של חומרת סימני מחלת הפרקינסון אינה אחידה, אך נראה, שחלק מהנשים אכן סובלות יותר בתקופה הטרום-וסתית.
השפעת טיפול הורמונלי תחליפי בנשים עם פרקינסון
האם טיפול הורמונלי תחליפי ע"י אסטרוגן, בנשים בתקופת הבלות יכול להפחית את הסיכויים להתפתחות מחלת פרקינסון, או להפחית חומרתה בנשים שכבר חלו במחלה? התשובה לשאלה זו אינה ברורה וישנן תוצאות סותרות.
שלושים ושתיים חולות פרקינסון נבדקו, ונמצא שדווקא בנשים עם "חשיפה אבטרוגנית" רבה יותר (דהיינו אלו שהמחזור החודשי שלהן נפסק בגיל מאוחר יחסית, או אלו שטופלו בטיפול הורמונלי תחליפי), הייתה המחלה חמורה יותר.
לעומת זאת, במחקר אחר נמצא, שמתוך 171 נשים חולות פרקינסון, אשר לא מטופלות עדיין ע"י תכשירי דופה, 42 טופלו בטיפול הורמונלי תחליפי, ולמחלתן הייתה קלה יותר מהשאר. המסקנה ממחקר זה הייתה, שאין כל סיבה למנוע טיפול הורמונלי תחליפי מנשים בשלב מוקדם של מחלת פרקינסון, אם יש הצדקה נוספת לכך, ושייתכן אף, שיש לטיפול זה השפעה מגינה.
מחקר אחר העלה תוצאות סותרות - לא נמצא קשר בין טיפול הורמונלי תחליפי או משך "החשיפה האסטרגית" (הזמן מתחילת הווסת עד לבלות) במהלך החיים לבין גיל התחלת המחלה או חומרתה. מעניין לציין, כי במחקר זה אצל חולות שטופלו בטיפול הורמונלי תחליפי, הייתה פחות ירידה בזיכרון.
התפקוד המיני בנשים פרקינסוניות
רוב המחקרים אשר בדקו את התפקוד המיני בחולי פרקינסון, התייחסו בעיקר לגברים חולים, ולא באופן ייחודי לנשים. במחקר שפורסם לפני שנה , נבדק התפקוד המיני בנשים חולות פרקינסון, בהשוואה לנשים בריאות בנות אותו הגיל ובמצב משפחתי דומה. החולות היו מרוצות פחות מחיי המין שלהן, והדבר יוחס בעיקר לחרדה ודיכאון, מעצורים נפשיים, הפרעה בדימוי הגופני ועיסוק רב בבעיות רפואיות. לעומת זאת לא נמצא הבדל ביחס לחשק המיני והיכולת להגיע אורגזמה.
