אדנואיד הוא רקמה לימפטית הממוקמת בחלקו האחורי של האף-לוע אפי. לרקמה זו כינויים נוספים כגון: "פוליפים", "שקד שלישי" ואחרים, אולם המונח הרפואי הינו אדנואיד.

תינוק נולד עם מעט מאוד רקמה של אדנואיד. עם הגדילה וככל שהילד נחשף לזיהומים בדרכי האוויר העליונים גם האדנואיד גדל. אדנואיד מוגדל וחוסם עלול לגרום לחסימה אפית, לנזלת מוגלתית כרונית, לקושי בנשימה האפית, נשימה עם פה פתוח, הפרעה בנשימה הלילית ולעיתים קרובות גם מירידת שמיעה.

ליקוי השמיעה נגרם בעקבות מיקומו האסטרטגי של האדנואיד בלוע האפי, סמוך לפתחי הניקוז של האוזניים האחראים לאיזון לחצים באוזן התיכונה. מיקום זה יוצר קשר בין דלקות אוזניים לאדנואיד.

שיא גודלו של האדנואיד הוא בגיל 3-6 שנים, כאשר האדנואיד קטן עד כמעט העלמות בגיל הבגרות. אבחנה של אדנואיד מוגדל נעשית על-ידי סימנים קליניים ובדיקות עזר.

הסימנים העיקריים לאדנואיד מוגדל הם:

נזלת מוגלתית

נשימת פה ונחחרה בלילה

ירידה בשמיעה

במקרה של חסימה משמעותית המפריעה לאיכות חייו של הילד ואשר אינה משתפרת באופן ספונטני במשך תקופת מעקב, יש מקום לשקול ניתוח כריתת אדנואיד.

לעיתים כריתת האדנואיד נעשית ביחד עם כריתת השקדים במקרים שגם השקדים גורמים לחסימה של דרכי אוויר העליונים.

לעיתים קרובות כריתת אדנואיד מבוצעת יחד עם החדרת צינוריות אוורור לאוזניים במקרים של דלקת אוזן נסיובית כרונית וירידה בשמיעה. הניתוח מבוצע באשפוז ובהרדמה כללית.

                               צילום של חסימת דרכי נשימה עליונות ע"י אדנואיד מוגדל