חוש הראיה הוא אחד החושים המרכזיים אצל האדם, כאשר ברור כי כל פגיעה באחד ממרכיבי מערכת הראיה, גורמת לירידה באיכות החיים.  עם העלייה בתוחלת החיים, סובלים יותר ויותר אנשים מתופעות הזקנה, ובראשן הפרעות בראיה. עפ"י מחקרים שנערכו בעולם המערבי, אחוז האנשים הסובל מליקויי ראיה הולך וגדל: בארה"ב בלבד מדווח על 135 מליון אנשים מעל גיל 45 הסובלים בצורה זו או אחרת מליקויי ראיה, כשמעל גיל 70 מדובר בכ-25% מכלל האוכלוסייה.

ירידה באיכות הראיה נובעת או משינויים פיזיולוגיים טבעיים בעין המזדקנת, או כתוצאה ממחלות (שינויים פתולוגיים).

השינויים הפיזיולוגיים מתייחסים לירידה ביכולת המיקוד והגמישות של העין למרחקים שונים; תופעה זאת  נובעת למעשה מ"הזדקנות העדשה" ולכן הירידה ביכולת העדשה להתקמר ובכך להגביר את כוח השבירה שלה. תהליך זה קרוי פרסביופיה  ומתבטא בצורך במשקפי קריאה עם העליה בגיל. עכירות העדשה המכונה קטרקט או ירוד מביאה לירידה הדרגתי בראיה ולטשטוש בראיה. התנתקות זגוגית העין הוא תהליך פיזיולוגי נוסף הקורה עם הגיל ונובע מהתנזלות הזגוגית, ובהמשך התנתקות הזגוגית מהרשתית, דבר היכול להביא לקרע ברשתית, להופעת דימום בחלל העין ואפילו להיפרדות רשתית המצריכה ניתוח.

במקרים של ראיה לקויה, חשוב לתת טיפול רפואי ותרופתי, אולם אלה לא תמיד משפרים את יכולת הראיה, לפחות לא באופן מיידי. לכן, יחד עם הטיפול הרפואי יש לעזור לחולים אלה לשפר את תפקוד הראיה שלהם, דבר הנעשה באמצעות התאמת אביזרים מיוחדים לראיה לקויה.

במקביל לשינויים הפיזיולוגיים בעין המזדקנת עלולים להופיע שינויים פתולוגים הנובעים ממחלות עיניים, כשהבולטות בהן יפורטו בהמשך: ניוון מרכז הראיה (נמ"ג- AMD) - מחלה הפוגעת בחלק המרכזי של הרשתית, האחראי על חדות הראיה והקונטרסט, גלאוקומה (ברקית) - מחלה  הנגרמת מעליית הלחץ התוך-עיני וגורמת לפגיעה בלתי הפיכה בסיבי עצב הראיה; קטרקט - התעכרות העדשה התוך עינית וירידה בראיה, וסוכרת בעין - המאופיינת על-פי רוב בדלף מכלי דם קטנים הגורם לבצקת במרכז הראיה, וצמיחה של כלי דם חולים ברשתית, הנוטים לדמם לתוך זגוגית העין - דבר המביא לירידה בראיה.

מחלת הנמ"ג- ניוון מולקולרי הקשור לגיל (AMD)

ניוון מרכז הראיה ברשתית הקשור לגיל (AMD - Age  Related Macular Degeneration) מהווה את הסיבה השכיחה ביותר לאובדן ראיה חדה בקרב אנשים בני 50 ומעלה, בעולם המערבי.

שכיחות המחלה עולה ככל שהגיל מתקדם, וההערכה היא כי בשנת 2020 ילקו במחלה 8 מיליון מבוגרים בני 65 ומעלה בארה"ב, כששכיחות המחלה בארץ דומה.

למרות שהמחלה אינה גורמת לעיוורון מוחלט, היא גורמת להגבלה בתיפקוד היומיומי הכולל קריאה, צפייה בטלוויזיה, זיהוי פנים, התמצאות ברחוב ובמקומות בלתי מוכרים, וכד'. קיימות שתי צורות של ניוון הרשתית בגיל המתקדם: היבשה והרטובה.

במקרה של "מחלה יבשה", יופיעו משקעים צהובים במרכז הראייה, ואילו ב"מחלה הרטובה"  תופיע צמיחת כלי-דם חריגים מתחת לרשתית, הדולפים נסיוב, שומנים ודם שמצטברים מתחת לשכבת אפיתל הפיגמנט ברשתית, ומתחת לרשתית עצמה, ויוצרים רקמת צלקת שגורמת לאובדן ראייה בלתי-הפיך. המחלה תתבטא לרוב בכתם או בעיוות של הראייה המרכזית (הקרוי מטמורפופסיה). לעתים רואים החולים תמונה מוקטנת, או גודל שונה של האובייקט בכל עין.

פריצת דרך עצומה בטיפול במחלה התרחש בשנה האחרונה עם הכנסתן לשמוש של תרופות הנוגדות התפתחות כלי דם חולים מתחת לרשתית. תרופות אלה מוזרקות לחלל העין, מידי מספר שבועות ולראשונה אפשר לדבר במחלה קשה זאת על שיפור בראיה ולא רק שימור הראיה. שתי התרופות הנמצאות בשימוש הנרחב ביותר הן תרופת ה אבסטין, ותרופת הלוסנטיס. יעילות הלוסנטיס נבדקה במחקרים רב מרכזיים גדולים ונמצא שב 90-95% מהחולים בזכות הזרקות חוזרות של לוסנטיס יש שמירה על ראיה יצבה, וב-35% אף נצפה שיפור בראיה. התרופה עברה את אשור ה FDA האמריקאי ומשווקת בקרוב גם בארץ. התרופה השניה היא האבסטין, אשר טרם נבדקה במחקרים גדולים, אך כבר אלפי חולים טופלו בעולם, ויעילותה כנראה דומה ליעילות הלוסנטיס. אין ספק שתרופות אלה שינו את פני הטיפול במחלה זאת. 

במקרים מסויימים עדיין ניתן להציע את הטיפול הפוטודינמי וייתכן ובעתיד ישולבו שני הטיפולים יחדיו, ואולי אחוזי ההצלחה יהיו אף גבוהים יותר.

גלאוקומה

מחלת הגלאוקומה (ברקית בעברית) מצויה ב 2-3% מהאוכלוסיה ומהווה את הגורם השני לעיוורון בעולם המערבי.  למעשה מדובר בקבוצה של מחלות המאופיינות בניוון מתקדם ואטי של עצב הראיה (בחלק האחורי של גלגל העין). במרבית המקרים, הגורם לכך היא בעיה בניקוז הנוזל ועלית הלחץ התוך עיני שגורם למוות איטי של תאי העצב ברשתית, אך עם זאת, בעשורים האחרונים גילו חוקרים כי לא קיים קשר ישיר ומחייב בין הלחץ התוך עיני למחלת הגלאוקומה, וכי יש להבדיל בין גלאוקומה שנוצרת בגלל לחץ תוך עיני לבין גלאקומה שהיא מחלה כרונית.

מבחינה קלינית הממצא האמין ביותר להימצאות גלאוקומה  הינו קעור פתולוגי של ראש עצב הראיה (Cupping). שינויים אפשריים נוספים הם שינויים ניווניים סביב העצב, שטף דם בגבול ראש העצב ואיבוד תאים משכבת תאי הגנגליון של הרשתית.

עד לשלבים מתקדמים של המחלה הלוקה בה אינו מרגיש הפרעה ואינו מודע לקיומה, ולכן מומלץ להיבדק  ע"י רופא עיניים לאיתור המחלה אחת לשנה החל מגיל 40, במטרה לבדוק את מידת הקעור של עצב הראיה, את הלחץ התוך עיני ואת  עובי הקרנית. הטיפול בגלאוקומה הוא תרופתי, להורדת הלחץ התוך עיני באמצעות טיפות עיניים, או ניתוחי, אך הטיפול הראשוני הוא כאמור בטיפות עיניים, המוזלפות בין פעם אחת לפעמיים ביום ע"פ סוג הטיפה. במידה והטיפול בטיפות אינו משיג את התוצאה הרצויה ניתן להוסיף לו טיפול בלייזר שמטרתו לגרום לשינוי מבני המשפר את ניקוז הנוזלים ומפחית את הלחץ התוך עיני. האפשרות השלישית היא  ניתוח סינון - טרבקולקטומיה (Trabeculectomy), שמטרתו להוריד את הלחץ ע"י יצירת נתיב חלופי לניקוז הנוזל מהעין שלא דרך הטרבקולום. במקרים קשים או כאלה בהם לא מתאפשר ניתוח כזה, ניתן להשתיל מערכת לניקוז חוץ עיני.
במקרים של גלאוקומה קשה שאינה מגיבה לטיפול התרופתיים וגם לא לניתוחיים שצוינו לעיל, ניתן לבצע פעולה של הרס חלקי מבוקר של גוף העטרה(Cyclodistruction) במטרה להקטין את הפרשת הנוזל דרכו ולהוריד ע"י כך את הלחץ.

כאן המקום להתייחס גם לגלאוקומה הכרונית ( פתוחת הזוית) , שיש לה מאפיינים שונים ממחלה חריפה. עיקרם של הבדלים אלה הוא הצורך בטיפול ממושך,  במעקב ובניטור המחלה  על מנת למנוע החמרה במצב.
 

קטרקט

קטרקט הינה עכירות של עדשת העין. כאשר הקטרקט מתקדם ומופיעה ירידה בחדות הראיה ובאיכות הראיה יש צורך בניתוח. בניתוח מוחלפת העדשה הטבעית העכורה בעדשה מלאכותית לשם החזרת הראיה לקדמותה.

לצורך התאמת העדשה לעין המנותחת מבוצעת בדיקה הנקראת ביומטריה, בה נמדדים אורך גלגל העין וכוח התישבורת של הקרנית. מחשב מיוחד מקבל את הנתונים ומעבדם למספרים הנותנים לנו אפשרות לבחור עדשה בכוח ("מספר") הרצוי. למעשה המנותח והמנתח ביחד מחליטים מה המטרה המתוכננת. ניתן לבחור ולשאוף לראיה טובה ללא משקפיים למרחק או לקרוב. יש לזכור שיש צורך להתחשב במצב העין השנייה- במספר במשקפיים והאם העין מועמדת גם היא לניתוח בקרוב. הביומטריה הינה בדיקה משוערת המסתמכת של הניסיון הקיים ועל נוסחאות תיאורתיות לניבוי המספר. לעיתים למרות שהחישוב היה מדוייק, עדיין יש צורך במשקפיים בשל אסטיגמציה (צילינדר) או סיבות אחרות.

מכשיר ה- IOL Master הינו מכשיר חדש יחסית הנכנס לשימוש ברוב המרכזים בארץ ובעולם ומסתמך על טכנולוגיית לייזר לצורך ביצוע הביומטריה. המכשיר מצליח להביא את הניתוחים לדרגת דיוק בתוצאת התישבורת (דהיינו "המספר") האחר-ניתוחית.

האפשרות לקבל חישובים מדויקים, בשילוב עם עדשות תוך עיניות חדישות ומשוכללות יותר מבעבר מביאה אותנו למצב שבו אנו מציבים לעצמנו מטרה נוספת בניתוח. כיום איננו מסתפקים עוד בהחזרת הראיה הטובה למנותח, אלא שואפים לאפשר לו "להפטר" ממשקפיים קיימים לרחוק או לקרוב או, על ידי השתלת עדשה מולטיפוקלית "להשתחרר" לעיתים לחלוטין מהתלות במשקפיים.

עדיין יש לזכור שהבדיקות הינן מוגבלות. בקטרקט מתקדם או בעיניים ארוכות או קצרות במיוחד (עם משקפיים עבים יחסית) החישובים הינם פחות מדוייקים. יש לזכור שהנוסחאות עליהן אנו מסתמכים הינן תאורטיות ולא תמיד ניתן להגיע לדיוק מקסימלי.

הניתוחים המודרניים מבוצעים בדרגת בטיחות גבוהה והאפשרות להשיג שחרור מהתלות במשקפיים מביאים אותנו לבצע את הניתוחים בשלב מוקדם יותר מבעבר. עם זאת יש לזכור כי מדובר עדיין בניתוח תוך עייני וכדאי לבצעו רק כאשר ההפרעה לאיכות הראיה ולאיכות החיים מצדיקה ניתוח כזה.

סוכרת בעין