המחלה שכיחה יותר בתקופות חמות וגשומות.

בניגוד למלריה האופיינית יותר לאזורים כפריים, העברה דנגי קיימת יותר באזורים עירוניים, גם במרכזי ערים גדולות.

הסיכון למטיילים משתנה ותלוי, כאמור, בהתפרצויות מקומיות.

קיימים 4 תת סוגים של הנגיף. הדבקה בסוג אחד של הנגיף מחסנת מפני הדבקה חוזרת באותו סוג אך לא בשלושת הסוגים האחרים.

הצורה הקשה של דנגי- Dengue hemorrhagic fever- DHF מופיעה לרב לאחר הדבקה חוזרת בוירוס, בתת סוג שונה. מאחר והדבקה חוזרת דורשת לרב שהות ממושכת באזור נגוע, רב המטיילים לתקופות קצרות בסיכון נמוך מאוד. מטיילים שחלו בעבר בדנגי וחוזרים לאזורים בהם המחלה שכיחה בסיכון גבוה יותר לפתח מחלה קשה.

ההעברה - יתושה ממשפחת ה Aedes היא המעבירה בעקיצתה את הנגיף. היתושות נמצאות  בעיקר בסביבה עירונית באזורי מים עומדים דוגמת מרזבים עם מי גשמים לא מנוקזים ודומיהם. בניגוד ליתושי המלריה, יתושי הדנגי עוקצים בשעות היום- 2-3 שעות לאחר הזריחה ובשעות אחרה"צ המאוחרות.

מחלה תתפתח כ 4-7 ימים לאחר העקיצה המדבקת.

המחלה תתבטא בחום גבוה, כאבי שרירים, פרקים, בחילה, הקאה וחולשה. למרות החום הגבוה וההרגשה הרעה, המחלה חולפת עצמונית ,ברב מוחלט של המקרים, תוך כ 6 ימים. . בצורה הקשה (DHF)  מופיעה בנוסף נטייה לדימומים ויציאת נוזלים מכלי הדם והצטברותם במדורים שונים בגוף.

הטיפול הינו תומך. רב המקרים אינם דורשים אישפוז וחולפים עצמונית. במחלה קשה יותר באישפוז וטיפול תומך מתאים יורידו את התמותה לפחות מ-1%.

מניעה - לא קיים חיסון למניעת דנגי לכן עיקר המניעה הינה במניעת עקיצת היתושה. (לינק להמלצות למניעת עקיצות) כמו כן מומלץ לסלק מיכלי מים עומדים.