סרטן רירית הרחם – מידע כללי

נקודות מפתח • סרטן רירית הרחם הינו מחלה בה תאים ממאירים (סרטניים) נוצרים ברקמת רירית הרחם • נטילת תרופות כגון טמוקסיפן לסרטן השד, או אסטרוגן לבדו (ללא פרוגסטרון), עשויה להשפיע על הסיכון לפתח סרטן רירית הרחם • סימנים אפשריים לסרטן רירית הרחם כוללים הפרשות נרתיקיות חריגות או כאב אגני • תבחינים הבודקים את רירית הרחם נועדים לזהות ולאבחן סרטן רירית הרחם • גורמים מסויימים משפיעים על אפשרויות הטיפול ועל הפרוגנוזה (סיכויי ההחלמה)

סרטן רירית הרחם היא מחלה בה תאים ממאירים (סרטניים) נוצרים ברקמת רירית הרחם

רירית הרחם היא הציפוי הפנימי של הרחם. הרחם הינו אבר שרירי חלול הנמצא באגן האישה. ברחם מתפתח העובר בזמן ההריון. בנשים שאינן הרות, הרחם הוא באורך כ 8 ס"מ.

סרטן רירית הרחם שונה מסרטן שריר הרחם, אשר נקרא סארקומה. ראה תקציר הטיפול בסארקומה של הרחם למידע נוסף.

נטילת תרופות כגון טמוקסיפן לסרטן השד, או אסטרוגן לבדו (ללא פרוגסטרון), עשויה להשפיע על הסיכון לפתח סרטן רירית הרחם

סרטן רירית הרחם עשוי להתפתח בחולות סרטן השד אשר קיבלו טיפול ב טאמוקסיפן. חולה הנוטלת תרופה זו תזדקק לבדיקה גניקולוגית כל שנה, וצריכה לדווח על כל דמם לדני (להוציא דמם ווסתי) בהקדם האפשרי.

נשים הנוטלות אסטרוגן (הורמון המשפיע על התפתחותן של ממאירויות מסויימות) לבדו הן בסיכון מוגבר לפתח סרטן רירית הרחם. נטילת אסטרוגן בשילוב עם פרוגסטרון (הורמון אחר) אינו מגדיל את הסיכון לסרטן זה.

סימנים אפשריים לסרטן רירית הרחם כוללים הפרשות נרתיקיות חריגות או כאב אגני

על כל אישה לפנות לרופא המטפל שלה אם היא סובלת מאחת התופעות הבאות:

• דמם לדני שלא בזמן הווסת

• כאבים או קושי במתן שתן

• כאבים בקיום יחסי מין

• כאבים אגניים

תבחינים הבודקים את רירית הרחם נועדים לזהות ולאבחן סרטן רירית הרחם

היות וסרטן רירית הרחם מתחיל להתפתח בתוך הרחם, הוא אינו מזוהה בדרך כלל במשטח צוואר (משטח PAP). לכן כדי לאבחנו, יש לדגום פיסת רקמה מרירית הרחם ולבדוק אותה במיקרוסקופ על מנת לזהות תאים ממאירים. אחד מהתבחינים הבאים משמש לאבחון סרטן רירית הרחם:

• דגימת רירית (ביופסיה): צינור דק וגמיש מוחדר דרך צוואר הרחם אל תוך הרחם, ומשמש ללקיחת פיסות רקמה קטנות מרירית הרחם. דגימות אלו נשאבות החוצה דרך הצינור.

• גרידה: פעולה בה הצוואר מורחב על מנת להחדיר דרכו מכשיר, אשר יכול לדגום פיסות גדולות יותר של רקמה

גורמים מסויימים משפיעים על אפשרויות הטיפול ועל הפרוגנוזה (סיכויי ההחלמה)

אפשרויות הטיפול וסיכויי ההחלמה תלויים בשלב בו מתגלה הגידול (האם הוא מוגבל לרירית הרחם, מערב את הרחם כולו או האם התפשט למקומות אחרים בגוף), בסוג הסרטן, בגודלו, ובבריאות הכללית של החולה. סיכויי ההחלמה תלויים גם במראה המיקרוסקופי של התאים הממאירים והאם הם מושפעים מפרוגסטרון. סרטן רירית הרחם ניתן במקרים רבים לריפוי.

לחצי כאן לחזרה לשרות לגניקולוגיה אונקולוגית

סרטן השחלה - מידע כללי

נקודות מפתח • סרטן אפתליאלי של השחלה הינו מחלה בה תאים ממאירים נוצרים ברקמה המצפה את השחלה • לנשים בעלות סיפור משפחתי של סרטן השחלה יש סיכון מוגבר לפתח ממאירות שחלתית • ממאירויות שחלתיות מסויימות נגרמות על ידי מוטציות (שינויים) גנטיות תורשתיות • נשים בעלות סיכון מוגבר לפתח סרטן השחלה עשויות לשקול פתרון ניתוחי על מנת למנוע את הופעת המחלה • סרטן השחלה אינו מזוהה בד"כ בשלבים מוקדמים משום שאינו מתבטא בתסמינים • תבחינים הבודקים את מבנה השחלות, אזור האגן, בדיקות דם ובדיקות של רקמת שחלה משמשים לזיהוי ואבחון של סרטן השחלה • גורמים מסויימים משפיעים על אפשרויות הטיפול והפרוגנוזה (סיכויי ההחלמה)

 סרטן השחלה הינו מחלה בה תאים ממאירים נוצרים ברקמה המצפה את השחלה

השחלות הינן זוג אברים השייכים למערכת הרבייה הנקבית. הן ממוקמות באגן, משני צידי הרחם (האבר החלול בו מתפתח העובר). כל שחלה היא בערך בגודל ובצורת שקד. השחלות מייצרות ביציות והורמונים נשיים (חומרים כימיים השולטים בתפקודם של תאים ואברים מסויימים).

סרטן אפתליאלי של השחלה הוא אחד מסוגי הממאירויות שיכולות להתפתח בשחלה (ר' תקציר גידולי תאי נבט של השחלה וגידולים שחלתיים בעלי פוטנציאל ממאיר נמוך למידע על סוגים אחרים של סרטן השחלה).

לנשים בעלות סיפור משפחתי של סרטן השחלה יש סיכון מוגבר לפתח ממאירות שחלתית

נשים שיש להן קרובת משפחה בדרגה ראשונה (אם, אחות או בת) עם סרטן השחלה נמצאות בסיכון מוגבר לפתח את המחלה. סיכון זה גבוה יותר בנשים עם קרובת משפחה בדרגה ראשונה וקרובת משפחה נוספת בדרגה שנייה (סבתא או דודה), הלוקות במחלה, וגבוה אף יותר בנשים עם שתיים או יותר קרובות בדרגה ראשונה.

ממאירויות שחלתיות מסויימות נגרמות על ידי מוטציות (שינויים) גנטיות תורשתיות

גנים הינם מבנים מסויימים בתא הנושאים את המידע הגנטי המתקבל מהוריו של כל אדם. סרטן השחלה על רקע תורשתי מהווה כ 5-10% מכלל המקרים של סרטן השחלה. זוהו שלושה דגמים תורשתיים שונים: סרטן השחלה המופיע לבדו, סרטן השחלה המופיע עם סרטן השד, וסרטן השחלה המופיע עם סרטן המעי הגס.

קיימים תבחינים המזהים את השינויים הגנטיים. בדיקות גנטיות כאלה מבוצעות לעיתים על בני משפחה הנמצאים בסיכון גבוה לפתח ממאירויות (ר' תקצירים על בדיקות סקר לסרטן השחלה, מניעת סרטן השחלה ועל גנטיקה של סרטן השחלה והשד).

נשים בעלות סיכון מוגבר לפתח סרטן השחלה עשויות לשקול פתרון ניתוחי על מנת למנוע את הופעת המחלה

נשים הנמצאות בסיכון מוגבר לפתח סרטן השחלה יכולות לבחור לבצע כריתת שחלות מניעתית (סילוקן של שחלות בריאות על מנת למנוע הופעה של סרטן). לא ידוע האם פעולה זו אכן מונעת סרטן השחלה.

סרטן השחלה אינו מזוהה בד"כ בשלבים מוקדמים היות ואינו גורם לתסמינים

בשלב מוקדם של המחלה עשויות לפתח החולות תסמינים כגון אי נוחות במערכת העיכול, לחץ אגני, כאב, נפיחות בטנית וקוצר נשימה. לרוב, לא מופיעות תלונות בשלבים מוקדמים של המחלה, או שהן קלות ביותר. בשלב בו מופיעים תסמינים המחלה בד"כ מתקדמת.

כאשר הוא מזוהה בשלבים מוקדמים, סרטן השחלה ניתן לרפוי בחולות רבות. נשים בכל שלב של המחלה צריכות לשקול להשתתף בניסויים קליניים הבודקים את יעילותם של טיפולים חדשים.

תבחינים הבודקים את מבנה השחלות, אזור האגן, בדיקות דם ובדיקות של רקמת השחלה משמשים לזהוי ואבחון של סרטן השחלה

הבדיקות הבאות משמשות באבחון המחלה:

• בדיקה גניקולוגית: בדיקת הרחם, הנרתיק, השחלות והחצוצרות, שלפוחית השתן והרקטום, במטרה לזהות חרגיות במבנה האברים או בגודלם. (משטח צוואר – PAP – אינו יכול לאבחן סרטן השחלה).

• בדיקת אולטרסאונד: מכשיר המשדר גלי קול, ומתרגם את ההחזרים מהאברים השונים – בין השאר השחלות – לתמונות

• תבחין CA-125: בדיקת דם המודדת רמות CA-125 (חומר המצוי בדם וברקמות) רמות מוגברות שלו עשויות להעיד על סרטן השחלה.

• חוקן באריום: נוזל המכיל באריום מוחדר לרקטום דרך פי הטבעת ומשמש כחומר ניגוד על מנת להדגים את מערכת העיכול התחתונה בצילום רנטגן. חוקן באריום משמש להדגים גידולים אגניים המערבים את מערכת העיכול.

• Intravenous pyelogram: סדרת צילומי רנטגן של הכליות, השופכנים ושלפוחית השתן לאחר שחומר ניגוד מוזרק לכלי הדם ומרוכז בכליות ובמע' השתן. הצילומים משמשים להדגים האם הגידול התפשט אל מחוץ לאגן.

• CT scan: בדיקת הדמייה היוצרת סדרת תמונות מפורטת של אזורים שונים בגוף. התמונות מיוצרות על ידי מחשב המחובר למכשיר רנטגן.

• ביופסיה: לקיחת דגימת רקמה לבדיקה תחת מיקרוסקופ. הדגימה נלקחת במהלך ניתוח, בלפרוסקופיה (החדרת מכשירים כירורגיים ומצלמה אופטית דרך נקבים קטנים בדופן הבטן) או בלפרוטומיה (חתך בדופן הבטן לצורך ניתוח פתוח).

גורמים מסויימים משפיעים על האפשרויות הטיפוליות ועל הפרוגנוזה (סיכויי ההחלמה)

האפשרויות הטיפוליות והפרוגנוזה תלויים בגיל החולה ובבריאותה הכללית, בסוג הגידול ובגודלו, ובשלב בו מתגלה הגידול.

לחצי כאן לחזרה לשרות לגניקולוגיה אונקולוגית

סרטן צוואר הרחם - מידע כללי

נקודות מפתח • סרטן צוואר הרחם הינו מחלה בו תאים ממאירים (סרטניים) נוצרים ברקמות צוואר הרחם • זיהום בוירוס HPV הינו גורם הסיכון העיקרי להתפתחות סרטן צוואר הרחם • עפ"ר אין סימנים מוקדמים לסרטן צוואר הרחם אולם ניתן לזהותו מוקדם באמצעות בדיקה גניקולוגית שנתית • סימנים אפשריים כוללים דמם לדני חריג וכאב אגני • בדיקות צוואר הרחם משמשות לזיהוי ואבחון מוקדם של המחלה • גורמים מסויימים משפיעים על אפשרויות הטיפול והפרוגנוזה (סיכויי ההחלמה)

סרטן צוואר הרחם הינו מחלה בו תאים ממאירים (סרטניים) נוצרים ברקמות צוואר הרחם

הרחם הוא הקצה התחתון והצר של הרחם (האבר החלול בו מתפתח העובר). צוואר הרחם מוביל מהרחם אל הנרתיק (תעלת הלידה).

סרטן צוואר הרחם מתפתח בד"כ לאט ולאורך זמן. לפני שמופיעה ממאירות בצוואר הרחם, עוברים תאי הצוואר שינויים הידועים כדיספלאזיה, בו תאים חריגים מתחילים להופיע ברקמת הצוואר. מאוחר יותר מתחילים תאים ממאירים להתרבות ולהתפשט לעומק הצוואר ולקרמות הסמוכות.

זיהום בוירוס HPV הינו גורם הסיכון העיקרי להתפתחות סרטן צוואר הרחם

זיהום צוואר הרחם בוירוס human papillomavirus (HPV) הינו הגורם העיקרי לסרטן צוואר הרחם. עם זאת, לא כל אישה עם זיהום HPV תפתח סרטן. נשים שאינן עוברות משטח צוואר רחם (PAP) באופן סדיר, על מנת לזהות HPV ותאים חריגים בצוואר, הן בסיכון מוגבר להופעת סרטן צוואר הרחם.

גורמי סיכון אחרים כוללים:

• וולדנות (מספר רב של לידות)

• ריבוי בני זוג לקיום יחסי מין

• קיום יחסי מין בגיל צעיר

• עישון

• חוסר ויטמין A ו C בתזונה

• שימוש באמצעי מניעה פומיים (הגלולה)

• מערכת חיסונית חלשה

עלפי רוב אין סימנים מוקדמים לסרטן צוואר הרחם אולם ניתן לזהותו מוקדם באמצעות בדיקה גניקולוגית שגרתית כל שנה

סרטן צוואר הרחם בשלביו המוקדמים אינו גורם לסימנים או תסמינים. על מנת לזהותו מוקדם יש להקפיד על בדיקה גניקולוגית שגרתית כל שנה, כולל משטח צוואר הרחם (PAP) המזהה תאים חריגים בצוואר. סיכויי ההחלמה טובים יותר כאשר המחלה מאובחנת מוקדם.

סימנים אפשריים כוללים דמם לדני חריג וכאב אגני

סימנים אלה ואחרים נגרמים על ידי סרטן צוואר הרחם ומצבים אחרים. יש להוועץ ברופא אם מופיעה אחת התלונות הבאות:

• דמם לדני חריג

• הפרשה לדנית חריגה

• כאב אגני

• כאב בקיום יחסי מין

בדיקות צוואר הרחם משמשות לזיהוי ואבחון מוקדם של המחלה

הבדיקות הבאות משמשות לאבחון המחלה:

• משטח צוואר הרחם (PAP): מטוש, מברשת או מקלון עץ משמשים לאיסוף תאים מצוואר הרחם והנרתיק. התאים נבדקים תחת מיקרוסקופ. תאים חריגים (טרום-ממאירים) ברקמת הצוואר מזוהים בד"כ במשטח צוואר.

• קולפוסקופיה: רקמת הנרתיק והצוואר נבדקים תחת מכשיר אופטי מואר הנקרא קולפוסקופ

• גרידת תעלת הצוואר: מכשיר דמוי כפית משמש לאיסוף תאים מתוך תעלת הצוואר. התאים נבדקים תחת מיקרוסקופ. פעולה זו מבוצעת לעיתים בזמן הקולפוסקופיה.

• ביופסיה: אם נמצאים תאים חריגים במשטח צוואר, עשוי הרופא המטפל לקחת ביופסיה. דגימת רקמה נלקחת מהצוואר לבדיקה תחת מיקרוסופ. ניתן בד"כ לבצע את הפעולה במרפאה. במקרים מסויימים תופנה האישה לבי"ח או מרפאת מומחים ללקיחת דגימה גדולה יותר של רקמה (cone biopsy).

גורמים מסויימים משפיעים על אפשרויות הטיפול ועל הפרוגנוזה (סיכויי ההחלמה)

סיכויי ההחלמה ואפשרויות הטיפול תלויים בשלב בו מתגלה הגידול (האם הוא מערב חלק מהצוואר, את הצוואר כולו, או האם התפשט לבלוטות לימפה או אתרים אחרים בגוף), סוג הגידול, גודלו ורצונה של החולה ללדת ילדים. בלוטות לימפה הן מבנים קטנים דמויי שעועית המפוזרים בכל הגוף. תפקידן לסנן את נוזל הלימפה ולהלחם בזיהומים ומחלות אחרות.

הטיפול בסרטן צוואר הרחם במהלך הריון תלוי בשלב בו הוא מתגלה ובגיל ההריון. בגידולים המתגלים בשלב מוקדם של המחלה, או בכאלה המתגלים לקראת סוף ההריון, ניתן לדחות את הטיפול עד לאחר הלידה.

לחצי כאן לחזרה לשרות לגניקולוגיה אונקולוגית

סרטן הלדן (הנרתיק) – מידע כללי

סרטן הלדן (הנרתיק), סוג נדיר של סרטן בנשים, הינו מחלה בה תאים ממאירים (סרטניים) מופיעים ברקמות הלדן. הלדן הינו המעבר בין הרחם לחוץ, דרכו עובר דם הווסת בעת המחזור החודשי והתינוק בשעת הלידה. הוא קרוי גם תעלת הלידה. הלדן מחבר את צוואר הרחם (פתח הרחם) אל העריה (קפלי העור סביב פתח הנרתיק).

קיימים שני סוגי ממאירויות בלדן: סרטן תאים קשקשיים (SCC) וסרטן בלוטי. סרטן קשקשי מופיע בד"כ בנשים מבוגרות בגילאים 60-80. סרטן בלוטי מופיע בנשים צעירות יותר בגילאים 12-30.

נשים צעירות שאמותיהן נטלו DES (דיאתילסטילבסטרול) בצעירותן הן בסיכון מוגבר להופעת סרטן בלוטי של הלדן. תרופה זו ניתנה לנשים הרות בשנים 1945-1970 כ"תמיכה" בהריון, על מנת למנוע הפלות.

יש לפנות לרופא המטפל אם מופיעות אחת התלונות הבאות:

• דמם לדני או הפרשה ללא קשר לווסת

• כאב או קושי במתן שתן

• כאב אגני או כאב בקיום יחסי מין

יש לזכור כי גם לנשים שעברו כריתת רחם יש סיכוי לפתח סרטן הלדן!

במצב זה יבצע הרופא מספר בדיקות על מנת לאבחן סרטן. הבדיקה תתחיל בד"כ בבדיקה גניקולוגית רגילה. הוא ימשש ויבדוק האם קיימים גושים חשודים. בהמשך הוא יבצע משטח מצוואר הרחם והנרתיק (PAP). באמצעות מטוש, מברשת או מקלון עץ הוא יאסוף תאים מהלדן וצוואר הרחם וישלח אותם לבדיקה תחת מיקרוסקופ. בדיקה זו אינה כרוכה בכאב.

אם מתגלים תאים חריגים, ייקח הרופא דגימת רקמה מהנרתיק (ביופסיה) וישלח אותה לבדיקה מיקרוסקופית, על מנת לזהות תאים ממאירים. ייתכן ויבצע בדיקת אולטרסאונד של שאר אברי האגן, או צילום חזה, כדי לוודא שהגידול לא התפשט לאברים אחרים.

סיכויי ההחלמה (הפרוגנוזה) ואפשרויות הטיפול תלויים בשלב בו מתגלה הגידול (האם הוא מוגבל ללדן או האם התפשט לאזורים אחרים) ובמצב בריאותה הכולל של החולה.

אפשרויות הטיפול

קיים טיפול לכל חולה הסובלת מסרטן הלדן. קיימים שלושה סוגי טיפולים:

• ניתוחי: כריתת הגידול בניתוח

• קרינתי: שימוש בקרינת רנטגן במינון גבוה על מנת להרוג תאים ממאירים ולצמק את הגידול

• כימי: שימוש בתרופות על מנת להרוג תאי גידול

הגישה הניתוחית היא השכיחה ביותר לטיפול בסרטן הלדן בכל שלביו. הגידול יסולק באחת השיטות הבאות:

• טיפול בלייזר משתמש בקרן אור צרה על מנת להרוג תאי גידול. ניתן לטפל בו בגידולים בשלב 0.

• כריתה מקומית נרחבת מסלקת את הגידול ואת הרקמה הבריאה סביבו. לעיתים תזדקק החולה להשתלת עור מחלקה אחר בגוף על מנת לתקן את הנרתיק לאחר כריתת הגידול.

• כריתה מלאה של הנרתיק. לעיתים כאשר הגידול התפשט אל מחוץ ללדן, משלבים כריתת נרתיק עם כריתה של הרחם, השחלות והחצוצרות (כריתת רחם רדיקאלית) ובלוטות לימפה אגניות.

• אם הגידול התפשט מעבר לגבולות הלדן והאברים הגניקולוגיים האחרים, צריך לעיתים לכרות את חלקו התחתון של המעי הגס או של שלפוחית השתן יחד עם הנרתיק, צוואר הרחם והרחם (ניתוח הנקרא אקסאנטרציה אגנית).

לעיתים יש צורך בהשתלת עור מאזור אחר בגוף ובכירורגיה פלסטית על מנת ליצור נרתיק חדש לאחר הניתוחים הללו.

טיפול קרינתי משתמש בקרני רנטגן בעוצמה גבוהה על מנת להרוג תאים סרטניים ולצמק גידולים. הקרינה יכולה להיות חיצונית, ממכשיר חיצוני, או פנימית, כאשר חומרים המכילים קרינה מוחדרים באמצעות צינורות פלסטיק לאזור בו מצויים תאי הגידול. טיפול קרינתי עשוי לשמש לבדו או בנוסף לטיפול הניתוחי.

טיפול כימי (כימותיראפיה) מתבסס על תרופות המשמשות להרס תאי גידול. התרופות ניתנות דרך הפה או דרך הווריד או השריר (בעירוי או בזריקה). כימותיראפיה קרויה טיפול סיסטמי (מערכתי) משום שהתרופה נכנסת לזרם הדם, עוברת דרך הגוף כולו וכך יכולה להרוג תאי גידול בכל המערכות. ניתן גם להחדיר תרופות כימיות ישירות לתוך הנרתיק, שיטה הקרויה כימותירפיה תוך-לדנית.

לחצי כאן לחזרה לשרות לגניקולוגיה אונקולוגית

סרטן העריה - מידע כללי

סרטן העריה, גידול נדיר בנשים, הוא מחלה בה תאים ממאירים (סרטניים) מתפתחים בעריה. העריה הינה קפלי העור סביב חלקו החיצוני של הנרתיק. הנרתיק הינו המעבר בין הרחם (האבר החלול בו מתפתח העובר) לבין החוץ. הוא נקרא גם תעלת הלידה.

רוב הנשים המפתחות סרטן העריה הן מעל גיל 50. עם זאת, הופכת המחלה לשכיחה יותר גם בנשים מתחת לגיל 40. נשים המתלוננות על גרד מתמיד ושינויים בצבע ומראה העריה הן בסיכון מוגבר להופעת סרטן. יש לפנות לרופא המטפל אם מופיע דימום או הפרשה שאינם קשורים לווסת, גרד או צריבה באזור העריה, או אם עור העריה משנה צבעו ללבן ומקבל מרקם מחוספס.

אם קיימים תסמינים כאלו, יבצע הרופא המטפל בדיקות מסויימות. בדרך כלל תתחיל הבדיקה בהסתכלות על אזור העריה, ומישוש לראות אם קיימים גושים חשודים. בהמשך הוא עשוי לקחת פיסת רקמה מהעריה (ביופסיה) על מנת לבדוק אותה תחת מיקרוסקופ. בדיקה זו מבוצעת פעמים רבות תחת אלחוש מקומי, במרפאה.

סיכויי ההחלמה (הפרוגנוזה) ובחירת הטיפול תלויים בשלב בו מתגלה הגידול (האם הוא מוגבל לעריה או האם התפשט לאזורים אחרים) ובמצבה הכללי של החולה.

אפשרויות הטיפול

קיים טיפול לכל חולה הסובלת מסרטן העריה. קיימים שלושה סוגי טיפולים:

• ניתוחי: כריתת הגידול בניתוח

• קרינתי: שימוש בקרינת רנטגן במינון גבוה על מנת להרוג תאים ממאירים

• כימי: שימוש בתרופות על מנת להרוג תאי גידול

הגישה הניתוחית היא השכיחה ביותר לטיפול בסרטן העריה. הגידול יסולק באחת השיטות הבאות:

• ניתוח לייזר – שימוש בקרן אור צרה לסילוק תאי גידול

• כריתה מקומית נרחבת – סילוק הגידול והרקמה הבריאה סביבו

• כריתה רדיקאלית – סילוק הגידול וחלקים נרחבים מהרקמה הבריאה סביבו. לעיתים מסולקות גם בלוטות לימפה.

• כריתת עור העריה – כריתת עור העריה המעורב בגידול בלבד

• כריתת עריה חלקית – כריתת חלק מהעריה

• כריתת עריה פשוטה – כריתת את העריה כולה ללא בלוטות לימפה

• כריתת עריה רדיקאלית – כריתת העריה כולה ובלוטות הלימפה סביבה

• אם הגידול התפשט מעבר לגבולות העריה והאברים הגניקולוגיים האחרים, צריך לעיתים לכרות את חלקו התחתון של המעי הגס או של שלפוחית השתן יחד עם העריה, הנרתיק, צוואר הרחם והרחם (ניתוח הנקרא אקסאנטרציה אגנית).

לעיתים יש צורך בהשתלת עור מאזור אחר בגוף ובכירורגיה פלסטית על מנת לצור עריה או נרתיק חדשים לאחר הניתוחים הללו.

טיפול קרינתי משתמש בקרני רנטגן בעוצמה גבוהה על מנת להרוג תאים סרטניים ולצמק גידולים. הקרינה יכולה להיות חיצונית, ממכשיר חיצוני, או פנימית, כאשר חומרים המכילים קרינה מוחדרים באמצעות צינורות פלסטיק לאזור בו מצויים תאי הגידול. טיפול קרינתי עשוי לשמש לבדו או בנוסף לטיפול הניתוחי.

טיפול כימי (כימותיראפיה) מתבסס על תרופות המשמשות להרס תאי גידול. התרופות ניתנות דרך הפה או דרך הווריד או השריר (בעירוי או בזריקה). כימותיראפיה קרויה טיפול סיסטמי (מערכתי) משום שהתרופה נכנסת לזרם הדם, עוברת דרך הגוף כולו וכך יכולה להרוג תאי גידול בכל המערכות.

לחצי כאן לחזרה לשרות לגניקולוגיה אונקולוגית