דוגמה למיפוי לא תקין:

גבר בו 48, מנהל חברה, מעשן כבד, חולה בסוכרת ויתר לחץ דם שאביו לקה באוטם בגיל חמישים התלונן אודות קוצר נשימה במאמץ גופני. רמת השומנים בדמו גבוהה. בדיקת הארגומטריה שלילית לאיסכמיה במאמץ גופני גבוה למעט פעימות מוקדמות ממקור חדרי בעת המאמץ. החולה הופנה לביצוע מיפוי לב באמצעות תליום במאמץ. בעת מאמץ גבוה ובקצב לב  מעל 85% מדופק המטרה, הוזרק תליום לוריד, צלום באמצעות מצלמה גרעינית בוצע דקות ספורות מאוחר.  הצילומים הדגימו קליטה גבוהה של תליום בראות, הרחבה זמנית של חדר שמאל ופגמי מילוי קשים בסגמנט אנטריורי ואפיקלי (תמונה1). הממצאים הוערכו כמצביעים על "סיכון גבוה".  בוצעה אנגיוגרפיה כלילית אשר הדגימה הצרות של 90% בעורק הקדמי היורד (LAD) והצרות נוספת של 70% בעורק השמאלי העוקף (LCX) . החולה הופנה לניתוח מעקפים. שנתיים לאחר הניתוח החולה אסימפטומטי לחלוטין.

דוגמה למיפוי תקין:

גבר בן  60 שנה, עם יתר לחץ דם, סוכרת ומחלת פרקים קשה בברכיים, נזקק לניתוח בקע מפשעתי גדול. בבדיקה לפני הניתוח הסתבר שהוא סובל ממחושים לא ספציפיים בחזה במאמץ. רשום הא.ק.ג במנוחה הדגים שינויים לא ספציפיים בגלי T. הרופא המרדים בקש להעריך את "הסיכון הקרדיאלי" לפני הניתוח. כיוון שהחולה לא היה מסוגל לבצע מבחן מאמץ על מסלול הליכה ורשום הא.ק.ג היה לא  תקין, הופנה החולה לביצוע מיפוי תליום באמצעות התערבות פרמקולוגית.

דיפירידמול (קרדיוקסין) הוזלף לתוך הוריד ובהמשך הוזרק תליום.  מיפוי התליום הדגים פרפוזיה מיאוקרדיאלית תקינה לחלוטין (תמונה 2) . החולה עבר את ניתוח הבקע ללא כל סיבוכים2.