בסיס הגולגולת הוא אזור קשה לניתוח, בשל הימצאותו מתחת למוח ובקרבת מבנים חיוניים הכוללים את העצבים הקרניאלים, כלי הדם הראשיים של המוח ואת גזע המוח. מבחינה אנטומית, בסיס הגולגולת כולל שלוש מדרגות – קדמית, אמצעית ואחורית ולכל אחת מהן גישות ניתוחיות משלה.
אחד העקרונות החשובים בניתוחי בסיס גולגולת, הוא הסרת חלקים של הגולגולת על-מנת ליצור מרווח עבודה מתחת למוח ללא צורך ברטרקציה (הזזה) שלו. בשני העשורים האחרונים חלה התקדמות רבה בטיפול הניתוחי באזור בסיס הגולגולת. התקדמות זו, הושגה בזכות הבנה טובה יותר של האנטומיה הניתוחית של בסיס הגולגולת; הדמיה פרה-ניתוחית מעולה; שיפור בטכניקות ההרדמה בניתוחים ממושכים; ושיפור בטכניקות הניתוחיות עצמן.
במרכז הרפואי תל אביב, מבוצעים הניתוחים בבסיס הגולגולת על-ידי צוות מנוסה שעבר הכשרה מיוחדת בתחום זה. ההכשרה כוללת השתלמות של מספר שנים בחו"ל עם טובי המנתחים בעולם וביצוע ניתוחים רבים ביחד איתם. בשנים האחרונות נצבר נסיון רב ובוצע מספר גדול של ניתוחי בסיס גולגולת במערך הנוירוכירורגי.
גישות ניתוחיות וסוגי גידולים בבסיס הגולגולת
דוגמאות לגישות הניתוחיות באזור בסיס הגולגולת, כוללות:
- גישה דרך הסינוסים הפרהנזאליים אל הבסיס הקדמי
- אוסטיאוטומיות אורביטוזיגומטיות לתהליכים באזור עצבי הראיה
- גישות דרך העצם הטמפורלית לגומה האמצעית והאחורית (Petrosal Approaches)
- גישות לאזור הפורמן מגנום ועוד.
רוב המטופלים המגיעים לניתוחי בסיס גולגולת, סובלים מגידולים, כאשר גידולים שכיחים באזור הם:
- מנינגיומות
- שוואנומות (אקוסטיק שוואנומה היא השכיחה ביותר)
- גידולים גרמיים כמו אוסטיאומות, פיברוסדיספלזיות, כורדומות וכונדרוסרקומות של בסיס הגולגולת
- גידולי דרמואיד ואפידרמואיד
- קרניופרינגיומות ועוד.
גידולים המערבים את בסיס הגולגולת הקדמי, וגם את הסינוסים הפרהנזאליים, מנותחים בצוות משותף הכולל נוירוכירורגים ומנתחים ממחלקת אף אוזן גרון. גידולים שכיחים באזורים אלה, כוללים קרצינומות, אסתזיונוירובלסטומות, אדנואיד ציסטיק קרצינומות ואחרים. אותו הצוות גם מבצע ניתוחים משותפים במקרים של דליפות CSF אחרי חבלות או אחרי ניתוחים קודמים.
תחום נוסף המטופל על-ידי מנתחי בסיס גולגולת, הוא ניתוחים לטריגמינל נוירלגיה. הניתוח למצב זה נקרא Microvascular Decompression - MVD. בניתוח זה, מתבצעים פתיחה של הגולגולת, זיהוי העצב במוצאו מגזע המוח, זיהוי העורק הלוחץ עליו והכנסת חומר דמוי צמר גפן להפרדה ביניהם. ברוב הגדול של המקרים, המטופלים נותרים ללא כאבים אחרי הניתוח.
