תיקון שברים אוסטאופורוטיים בחוליות - ניתוח קיפופלסטיה

מדוע מבוצעת הפעולה?

אוסטאופורוזיס היא מחלה שפוגעת בצפיפות העצם בכל מערכת השלד וחושפת אותו לסיכון מוגבר לשברים. המחלה נפוצה בעיקר מעל גיל 50, בעיקר בנשים (אך גם בגברים). שכיחות האוסטאופורוזיס וסיבוכיה נמצאים בעלייה מתמדת, בין היתר עקב התבגרות האוכלוסייה, בעקבות העלייה בתוחלת החיים במערב: מדי שנה נרשמים יותר מקרים של שברים אוסטאופורוטיים בקרב נשים בגיל זה –  יותר מאשר מספר התקפי הלב, השבץ וסרטן השד גם יחד. עיקר הטיפול במחלת האוסטאופורוזיס מורכב מאיתור מוקדם של המחלה ונסיון לטפל ולמנוע את השברים האוסטאופורוטים, הנחשבים לסיבוך העיקרי שלה.
מטופלות שאצלן לא התקיים טיפול מוקדם (או שהוא נכשל) והן סובלות משברים אוסתיאופורוטיים בחוליות עמוד השדרה כתוצאה מצפיפות עצם נמוכה ו"שבירות" של החוליות" מחייבות טיפול רפואי. הטיפול בשברים אלו נעשה עפ"י 3 כללים: קביעת גיל השבר (אין מקום לטיפול בשברים שאינם טריים ומקור הכאב כנראה אינו כתוצאה מאותו שבר ישן שאנו רואים בצילום); אפיון מדוייק של סוג השבר (סוגי שברים שונים מתאימים לסוגי טיפול שונים); תפירת הטיפול המתאים למטופל.
הטיפול השמרני (לא-ניתוחי) הראשון שבדרך כלל מוצע כולל לבישה של מעין "חגורת ברזל", הקוריה מחוך,שאמורה לקבע את עמוד השדרה למשך 3 חודשים –עד שהשבר יחלים. מדובר במסגרת ברזל העוטפת את הגוף לאורך כל שעות היממה לתקופה הטיפול. 
פרט ללבישת המחוך, קיים ניתוח סטנדרטי ומקובל, שבו מקבעים את עמוד השדרה סביב החוליה השבורה – במטרה להקנות למטופלת יציבות ולהפחית את הכאב. אופציה זו בעייתית מאד בעמוד שדרה הסובל מאוסטאופורוזיס, כיוון שקיבוע של עמוד השדרה מתבסס על שימוש בברגים, שאחיזתם בעצם בעלת צפיפות נמוכה היא לא אופטימלית. אחיזה לא אופטימלית תוביל בדרך כלל להתרופפות הברגים ולכשל של הקיבוע.
האפשרות הטיפולית הניתוחית החדישה ביותר לטיפול בבעיה, נקראת "קיפופלסטיה": זוהי פרוצדורה זעיר-פולשנית המתבצעת בהרדמה מקומית ותחת שיקוף, ובמהלכה מוחדרת מחט לתוך החוליה השבורה. באמצעות המחט מבצע האורתופד המנתח תיקון של השבר באמצעות בלון או מנגנון דומה המוחדרים דרך המחט, משחזרים חלקית את נפח החוליה ש"קרסה",  ואז מוזרק דבק לתוך החוליה השבורה – שאמור למנוע את קריסתה החוזרת בעתיד.

מהן התוצאות המצופות מהניתוח?
הפרוצדורה מתקנת את החוליה השבורה ומפחיתה משמעותית, או לגמרי, את הכאב הנובע מאותו שבר. עם ירידת הכאב בדרך כלל גם יתרחש שיפור בהרגשה ובתפקוד.

כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?
מאז שנכנסה לשימוש פרוצדורה זו לפני כעשור, היא הפכה לטיפול המקובל בשברים אוסטאופורוטים בחוליות עמוד השדרה. בשנים האחרונות נצבר נסיון רב בביצוע קיפופלסטיה במרכז הרפואי ת"א, והיא מהווה כיום את טיפול הבחירה המועדף (Gold Standard) בשברי חוליות אוסטאופורוטים. עם זאת, חשוב לזכור כי לא כל שבר ולא כל מטופל מתאימים לטיפול בקיפופלסטיה. הפרוצדורה היא קצרה, מתבצעת בהרדמה מקומית, כרוכה באשפוז של כחצי יום בבית החולים (12 שעות), והשפעתה על רמת הכאב מורגשת באופן כמעט מיידי – לאור תכונות הדבק המוזרק, המתקשה תוך דקות ספורות מרגע שהוא מוחדר אל החוליה הבעייתית. 
קיפופלסטיה טומנת בחובה מספר יתרונות משמעותיים, בהשוואה ללבישת חגורה או לניתוח קבוע מסורתי: היא מביאה להקלה מהירה בכאב ומתקנת את החוליה השבורה; מונעת התפתחות של גיבנת של עמוד השדרה סביב איזור השבר; אינה כרוכה באי-נוחות של לבישת מחוך; ואולי חשוב מכל: פרופיל הבטיחות שלה גבוה יותר מאשר של הניתוח המסורתי (היינו: שיעור סיבוכים נמוך יותר), וההחלמה ממנה קצרה מאוד.

באיזו הרדמה ישתמשו במהלך ביצוע הפעולה?
הרדמה מקומית

כמה זמן אמורה להימשך הפעולה?
פחות מחצי שעה בדרך כלל.

מהם אחוזי ההצלחה של הפעולה, ובאילו סיכונים היא כרוכה?
בכל שנה מבוצעות כ 100 פרוצדרות כאלו עם תוצאות מצוינות לטווח קצר וארוך.
הסיבוכים העלולים להיווצר:

• סיכוי לפתח זיהום - בהסתברות של 1/1000 לערך.
• דליפת דבק לתעלת השדרה בעת ההזרקה וגרימת לחץ על חוט השדרה שעשוי לגרום לחולשה שרירית/הפרעה בתחושה בגפיים - סיבוך נדיר מאד, שעל-מנת למזער את הסיכוי לפתחו, ההזרקה של הדבק מתבצעת תחת שיקוף רציף, ואם המנתח מתרשם כי הדבק מתקרב לתעלת השדרה או חוט השדרה, ההזרקה מופסקת באופן מיידי והנזק הפוטנציאלי נמנע.
• תמותה כתוצאה ישירה של הפרוצדורה לא מתוארת.
  
  

איך להתכונן לניתוח ולאשפוז בביה"ח?

כיוון שמדובר בפרוצדורה המתבצעת בהרדמה מקומית, אין צורך בהכנות כמו לניתוח בהרדמה מלאה. יש להצטייד בתוצאות בדיקת תפקודי קרישה.

מה יקרה אחרי הניתוח?
למחרת הפרוצדורה ישוחרר המטופל לביתו. לרוב אין צורך במשככי כאב חזקים יותר מאופטלגין או תרופה מקבילה, למשך מספר ימים.

ומה יקרה לאחר השחרור מביה"ח?
אין צורך בטיפולים משלימים/נוספים. אין צורך בכללי התנהגות מיוחדים ומותרת פעילות לפי יכולת. ייתכן כאב באיזור דקירת המחט, שימשך מספר ימים עד שבועיים. המטופל יזומן למרפאת מעקב כשבועיים לאחר הפרוצדורה. בכל התגברות כאב פתאומית / עליית חום – המטופל מונחה לפנות ישירות למיון.


קישורים רלוונטיים באינטרנט
http://www.radiologyinfo.org/en/info.cfm?pg=vertebro