ניתוח לכריתת סרקומה רטרופריטונאלית

מדוע מבוצעת הפעולה?

סרקומה שמאחורי הצפק (חלל הבטן) הנקראת גם סרקומה רטרופריטונאלית, הינה גידול ממאיר נדיר יחסית הנוצר לרוב מתאי רקמת חיבור, תאי שומן או  תאי שריר הממוקמים בדופן האחורי של חלל הבטן. גידולים אלו מתגלים לרוב בשלב מתקדם של המחלה מפני שרק אז מתחילים סימפטומים. לכן, פעמים רבות בעת גילוי המחלה, הגידולים כבר גדולים מאוד וישנה מעורבות של איברים אחרים בחלל הבטן. כשכבר ישנם סימפטומים, הם יכולים לכלול כאבי בטן, גוש בטני, כאבי גב, בצקות בגפיים תחתונות, חסימת מעי ושובע מוקדם. הגיל הממוצע של התפתחות הגידול הוא 50, אך הגידול יכול להופיע בכל גיל. הגידול שכיח בגברים ונשים באופן שווה.
הכלי האבחנתי היעיל ביותר לגידולים אלו הוא טומוגרפיה ממוחשבת (CT). האפשרויות הטיפוליות העומדות בפני המטופל כוללים ניתוח, הקרנות או כימותרפיה. למרות זאת, האופציה היחידה לריפוי מלא היא ניתוחית בלבד ואך ורק כאשר בניתוח נכרת הגידול בשלמותו (לעיתים אין באפשרות המנתח להסיר את כל הגידול עקב מעורבות נרחבת של איברים שכנים).

מהן התוצאות המצופות מהפעולה?

מדד האיכות החשוב ביותר בניתוח סרקומה, הוא יכולת המנתח לכרות את הגידול בשוליים "נקיים", כאשר הפתולוג אינו מוצא בבדיקה מיקרוסקופית תאי גידול בהיקף הכריתה. שולי כריתה נקיים מושגים אצל כ- 85% מהמנותחים (במרכזים רפואיים בעלי ניסיון רב בניתוחים אלו). ניתן לרפא חלק נכבד מהחולים, ושיעור השרידות הכולל עולה על 50% ל-5 שנים.

כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?

הניתוח מתבצע בהרדמה כללית. האזור בו יתבצע החתך הניתוחי וגודלו תלוי באזור בו נמצא הגידול. החתך הניתוחי יכול להתבצע באזור מרכז הבטן, באזור המפשעה או באזור המותן. החתך יכול לכלול גם את אזור בית החזה התחתון כאשר הגידול נמצא באזורים העליונים של הדופן האחורית של הבטן. במהלך הניתוח, המנתח ינסה להסיר את הגידול בשלמותו. במקרים רבים יש צורך גם להסיר חלקי אברים שכנים אליהם פלש הגידול במהלך התפתחותו. איברים שלעיתים מעורבים כוללים מעי, כליות, בלוטת יותר הכליה, לבלב, כבד, טחול, קיבה וסרעפת. בסוף הניתוח, המנתח יסגור את החתך הניתוחי בעזרת תפרים או סיכות ניתוחיות.

באיזו הרדמה ישתמשו במהלך ביצוע הפעולה?

הרדמה כללית

כמה זמן אמורה להימשך הפעולה?

תלוי בגודל הגידול, מיקומו ומעורבות איברים אחרים.

מהם אחוזי ההצלחה של הפעולה, ובאילו סיכונים היא כרוכה?

שולי כריתה נקיים מושגים אצל כ- 85% מהמנותחים (במרכזים רפואיים בעלי ניסיון רב בניתוחים אלו). ניתן לרפא חלק נכבד מהחולים, ושיעור ההיוותרות הכולל עולה על 50% ל-5 שנים. הסיכונים בניתוח כוללים זיהום, דימום, פגיעה עצבית, פגיעה באברים שכנים וחזרת הגידול וצורך בניתוח נוסף. התמותה בניתוחים אלו עומדת על כ-1%. סיבוכים נוספים אפשריים ותלויים באזור הניתוח ובצורך לכריתה של איברים אחרים.

איך להתכונן לניתוח ולאשפוז בביה"ח?

עליך להביא את תוצאות ספירת הדם ותפקודי הקרישה (PT, PTT) שבוצעו לקראת הניתוח.  אם ביצעת צילומי רנטגן (כמו CT ואולטרסאונד) בעבר, עליך להביא אותם עמך ביום הבדיקה טרם הניתוח. נא להביא את הצילומים עצמם, ולא רק את התשובה הכתובה. במידה ואתה נוטל תרופות באופן קבוע , עליך להיוועץ ברופא המטפל. אם אתה סובל מלחץ דם גבוה או ממחלת לב, עליך לקחת את התרופות הקבועות שלך כסדרן. אם אתה נוטל תכשירים נוגדי קרישה (כולל אספירין, פלויקס) או מדללי דם (כגון קומדין), עליך להיוועץ ברופא המטפל אם להפסיק את הטיפול לפני הניתוח. במידה וכן, יש להפסיק את הטיפול בהתייעצות רופא מטפל. עליך להישאר בצום 8 שעות קודם הניתוח.

מה יקרה אחרי הניתוח?

לאחר סיום ההליך הכירורגי שוהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות, כדי לוודא התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח. לאחר מכן הוא מועבר למחלקה, ומספר שעות לאחר מכן מסייעים לו לרדת מהמיטה ולשבת בכורסה.  זמן השחרור מבית החולים לאחר הניתוח תלוי בגודל הניתוח שבוצע ומשתנה בין מטופל למטופל.

ומה יקרה לאחר השחרור מביה"ח?

המשך הטיפול לאחר הניתוח תלוי משתנה בין מטופל למטופל. יתכן ויהיה צורך בטיפולי הקרנות כהשלמה לניתוח במטרה להקטין את סיכויי חזרת הגידול. יש להימנע ממאמץ גופני במשך כשבועיים לאחר השחרור מבית החולים.  לאחר השחרור מבית החולים תוזמנו לביקורת כשבוע מיום הניתוח, לצורך הוצאת התפרים או הסיכות. בפגישה זאת חשוב שהמטופל יספר לרופא על תחושותיו, על בעיות רפואיות חדשות שצצו אצלו ועל הרגשתו באופן כללי. אם חום גופו עולה על 38 מעלות או אם הוא סובל מסימפטומים מדאיגים ופתאומיים אחרים – יש לדווח על כך מייד וללא דיחוי לרופא המנתח או לאחות התורנית.

קישורים רלוונטיים באינטרנט

http://www.medscape.com/viewarticle/498751