טיפול בכאבי פנים - ניתוח דקומפרסיה של העצב הטריגמינלי

מדוע מבוצעת הפעולה?

טריגמינל נוירלגיה (Trigeminal Neuralgia), הוא כאב פנים ממקור עצבי, שבא בהתקפים הנמשכים בדרך כלל מספר שניות, לרוב בעקבות גירוי אופייני כמו צחצוח שיניים, אכילה, גילוח, דיבור ואפילו משב אוויר קר. הכאב מופיע בפיזור אחד מסעיפי העצב הטריגמינלי (האחראי לתחושות במצח, בעין, בלחי, בלסת העליונה והתחתונה וברירית הפה). לרוב, יופיע הכאב רק בצד אחד של הפנים (בעיקר בסנטר או בצידי האף), ולעתים רחוקות יותר – באזור האוזן או המצח. ההיארעות השנתית של טריגמינל נוירלגיה טיפוסית היא כ-4 ל-100,000 חולים בשנה. שכיחות תקופות של נסיגה בהתקפים, בהן החולה משוחרר מכאבים לחלוטין, בעיקר בשנים הראשונות. טריגמינל נוירלגיה מופיעה לרוב אחרי גיל 50 והיא שכיחה יותר בנשים (יחס של 1:1.8 נשים לעומת גברים). למרות זאת, תוארו גם מקרים בילדים.
בחולי טרשת נפוצה (MS) קיימת שכיחות מוגברת של מקרים עם כאבים טריגמינליים וכ-2 אחוז מחולי הטרשת הנפוצה יסבלו מטריגמינל נוירלגיה. טריגמינל נוירלגיה מופיעה כתוצאה מפעילות לא תקינה  של סעיפי העצב הטריגמינלי. הגורם המקובל ברוב המקרים הוא לחץ  עורקי על העצב הטריגמינלי באזור כניסתו לגזע המוח. קיימים מצבים בהם יש כאבי פנים והם מוגדרים כטריגמינל נוירלגיה משנית. מצבים אלה כוללים, בין היתר: גידולים שונים הלוחצים על העצב ומלפורמציה עורקית-ורידית. בטרשת נפוצה ייתכנו רבדים טרשתיים בגזע המוח באזור הגרעין של העצב הטריגמינלי עם הסתמנות קלינית של טריגמינל נוירלגיה חד או דו צידית.
מקובלות שתי צורות טיפול בנוירלגיה טריגמינלית – תרופתית ולא תרופתית. התרופות מייצבות את פעילותה החשמלית של מערכת העצבים. תרופות נוגדות פרכוסים (כמו טגרטול, דפלפט ונוירונטין) יכולות לדכא את התעוררות הכאב, ואילו תכשירים אחרים (כמו בקלוזל, לידוקאין ודנטואין) מחלישים את עוצמת הכאב.

אם הטיפול התרופתי כשל, הרופא עשוי להמליץ על ניתוח. קיימים מספר סוגי ניתוחים: בסוג אחד של ניתוח מבוצע הרס מבוקר של אזורים מסוימים בעצב על ידי צריבתו.  טיפולים אלו מבוצעים לרוב בשיטה המלעורית, כלומר בהזרקה דרך העור ללא צורך בחיתוך העור או הסרת חלק מהגולגולת.

תופעת הלוואי העיקרית של הניתוח, היא אובדן תחושה באזורי הפנים שמעוצבבים על ידי העצב. בנוסף, ישנה שכיחות גבוהה יחסית של חזרת התופעה לאחר מספר חודשים או שנים. בשיטה אחרת של הניתוח מפרידים את מבני העצב הטריגמינלי וכלי הדם סביבו. פרוצדורה זו נקראת ניתוח דקומפרסיה של העצב הטריגמינלי – Microvascular decompression.

כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?

ניתוח דקומפרסיה של העצב הטריגמינלי מבוצע בהרדמה מלאה כשהחולה שוכב על צידו. מבוצע חתך אורכי מאחורי האוזן בצד המעורב. לאחר מכן יבוצע חיתוך של הגולגולת באותו אזור ופתיחה של הקרום החיצוני העוטף את המוח. בהמשך יזהה המנתח את העצב הטריגמינלי ואת כלי הדם הלוחץ עליו. ההפרדה בין כלי הדם לעצב תבוצע על ידי חומר דמוי צמר גפן שיונח בין העצב לעורק ויישאר שם באופן קבוע. בתום הניתוח תבוצע סגירה של קרום המוח והגולגולת, והחתך העורי ייתפר.

באיזו הרדמה ישתמשו במהלך ביצוע הפעולה?

הרדמה כללית.

כמה זמן אמורה להימשך הפעולה?

2-3 שעות

מהם אחוזי ההצלחה של הפעולה, ובאילו סיכונים היא כרוכה?

ככל פעולה פולשנית, גם ניתוח דקומפרסיה של העצב הטריגמינלי אינו חף מסיבוכים, שחשוב מאוד להיות מודעים אליהם, טרם קבלת ההחלטה על ביצוע ניתוח.  בניתוחים אלה אחוז הסיבוכים נמוך יחסית. התמותה נעה בין 0.2 אחוז ל-1 אחוז.
הסיבוכים כוללים מהמקרים מנינגיטיס כימית בכ-10% מהמקרים. במצב זה יש תגובה לגוף הזר שהושאר להפרדה בין העצב לעורק. זו תופעה החולפת אחרי מספר ימים ואינה חוזרת. מנינגיטיס חיידקית יכולה להופיע כסיבוך באחוז נמוך של המקרים, פגיעה בשמיעה בצד המנותח בעד אחוז אחד מהמקרים, הפרעות בשיווי משקל בעד אחוז אחד מהמקרים, פגיעה בעצב הפנים (נדירה ולרוב חולפת), דליפת נוזל מוח (CSF), דימום מוחי, אוטם מוחי, דלקת ריאות ודלקת בדרכי השתן.
אחוזי ההצלחה של הניתוח גבוהים ועומדים על כ-95%. חזרה של הכאבים תתכן בכ-20% מהמטופלים בעשר השנים שלאחר הניתוח.

איך להתכונן לניתוח ולאשפוז בביה"ח?

• לקראת הניתוח יש לבצע בדיקות דם, כולל ספירת דם, כימיה, אלקטרוליטים, תפקודי כבד ותפקודי קרישה. נוסף על כך יש לבצע א.ק.ג. וצילום חזה. לרוב יש צורך בבדיקות הדמיה נוספות (היעילה ביותר היא בדיקת תהודה מגנטית – MRI) לפי החלטת המנתח ולפי הסיבה לביצוע הניתוח.
  
• במידה ואתה נוטל תרופות באופן קבוע, עליך להיוועץ ברופא המטפל. אם אתה סובל מלחץ דם גבוה או ממחלת לב, עליך לקחת את התרופות הקבועות שלך כסדרן. 
  
• אם אתה נוטל תכשירים נוגדי קרישה (כולל אספירין, פלויקס) או מדללי דם (כגון קומדין), עליך להפסיק נטילתם שבוע טרם הניתוח ולהיוועץ ברופא המטפל אם יש צורך בתחליפים.
  
• על המנותח להיות בצום מוחלט 8 שעות טרם הניתוח.
  

מה יקרה אחרי הניתוח?

לאחר סיום ההליך הכירורגי, שוהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות, כדי לוודא התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח. בהמשך, נשארים החולים להשגחה בטיפול נמרץ ללילה אחד ולאחר מכן מאושפזים כ-3-5 ימים נוספים במחלקה.

ומה יקרה לאחר השחרור מביה"ח?

אם לאחר שחרור המטופל לביתו חום גופו עולה על 38 מעלות או אם הוא סובל מסימפטומים מדאיגים ופתאומיים אחרים – יש לדווח על כך מייד וללא דיחוי לרופא המנתח או לאחות התורנית.

קישורים רלוונטיים באינטרנט

http://www.mayfieldclinic.com/PE-MVD.htm