החלפת מפרק ירך

(Hip Replacement or Hip Arthroplasty)

ניתוח להחלפת מפרק ירך

מדוע מבוצעת הפעולה?

מפרק הירך הוא אחד המפרקים הגדולים בגוף הנושאים משקל המחבר בין עצם הירך (femur) לבין עצם האגן (acetabulum). המפרק בנוי משני חלקים עיקריים: הראש הכדורי שבקצה עצם הירך, המותאם לתוך גומחה כדורית שבעצם האגן בדומה ל"מכתש ועלי".


רצועות הבונות את קפסולת מפרק הירך מחברות את חלקי המפרק הגרמיים ומייצבות את המפרק. הקצוות - הן של הגומחה הכדורית של עצם האגן, והן של הכדור בקצה עצם הירך - מצופות שכבה חלקה ועמידה של סחוס, שנועד לרפד את קצות העצמות ולאפשר תנועה חלקה.


רקמה דקה וחלקה הנקראת "ממברנה סינוביאלית" עוטפת את כל פני השטח הנותרים של מפרק הירך, וכולאת בתוכה כמות נוזל קטנה המשמשת לסיכוך ומניעת כמעט כל חיכוך במפרק.

באופן נורמלי, כל המרכיבים פועלים יחדיו ומאפשרים תנועה חלקה ונרחבת (לצדדים וקדימה ואחורה) של הרגליים ללא כאב.


לסחוס שבין העצמות תפקיד חשוב כבולם זעזועים. בעת הליכה, קפיצה או ריצה, נספגים כוחות הפגיעה בקרקע  על ידי הסחוס. כאשר קיים הרס של הסחוס, נוצר חיכוך בין העצמות, דבר המוביל לשחיקתן ולכאבים עזים, המגבילים את התנועה.

 

ישנן כמה סיבות המובילות להרס הסחוס: חבלה, דלקת מפרקים ("אוסתיאוארתריטיס") הנגרמת כתוצאה משחיקת הסחוס, או מחלה אוטואימונית, שבה הגוף תוקף את הסחוס והמפרק עצמו.


תופעת שחיקת סחוסים הינה שכיחה ביותר, וקרוב ל-80% מהאוכלוסייה יסבלו משחיקה מסוימת בסחוס במפרק כלשהו בגוף עד גיל 65. הטיפול התרופתי שניתן יכול רק לשכך את הכאבים, והוא אינו יכול לסייע בריפוי הסחוס, או לבלום את תהליך שחיקתו.


לאחר שהמטופל ניסה את הטיפולים השמרניים המוצעים, וכאשר הנזק למפרק הירך חמור ביותר ולא ניתן יותר לטפל בכאבים העזים כראוי בעזרת תרופות להקלת כאבים, סטרואידים, שימוש בעזרי הליכה, התעמלות או פיזיותרפיה, וכן במקרים בהם תנועת הירך מאוד מוגבלת (תוצאה של דלקת פרקים מתקדמת או פגיעה קשה בסחוס) - ניתן לשקול לבצע ניתוח להחלפת מפרק הירך.

 

החלפת מפרק הירך יכולה להקל על כאבים ולאפשר חופש תנועה גדול יותר.

מהן התוצאות המצופות מהפעולה?

יותר מ-90% מהמנותחים להחלפת מפרק ירך שלם, מדווחים על הקלה משמעותית בכאבים, שיפור תנועתיות וניידות ועליה משמעותית באיכות החיים.

 

לאחר החלמה מלאה מהניתוח, יוכל לרוב המטופל, ואף יומלץ לו (על מנת לחזק את השרירים באזור ולתמוך במפרק), לבצע פעולות מתונות כגון: הליכה, שחיה, משחק גולף או רכיבה על אופניים.


חשוב לזכור, כי הניתוח לא יאפשר למטופל לבצע פעולות שיכול היה לבצען לפני שהתפתחה אצלו דלקת הפרקים למשל, וברוב המקרים לא יוכל עוד לבצע פעולות מאומצות כמו אימוני ריצה (ג'וגינג), סקי, או לעסוק בענפי ספורט פיזיים או אגרסיביים הדורשים מגע או קפיצות. למעשה, הוא יוכל לבצע פעילוית אלו רק תוך כדי נטילת סיכון לפגיעה במפרק המושתל.


למפרק המלאכותי יש טווח תנועה מוגבל ביחס למפרק ירך לטבעי ובריא, על כן בעזרת פיזיותרפיה ניתן ללמוד טכניקות נכונות לפעילויות פשוטות של חיי היומיום, כמו התכופפות והתיישבות, כדי למנוע נזק למפרק הירך החדש.


יש לציין, שלמפרק המלאכותי ישנה שחיקה טבעית עם הזמן, גם בשימוש יומיומי מתון, ושחיקה מואצת יותר תחת פעילות אינטנסיבית או תחת משקל כבד. לרוב, הוא מתבלה לאחר 15-20 שנה.


הצלחת הניתוח תלויה גם לא מעט, בעד כמה המטופל פועל על פי ההנחיות שנתנו לו טרם שחרורו לביתו, במשך השבועות הראשונים לאחר הניתוח.

כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?

במהלך הניתוח להחלפת מפרק הירך, יוצר המנתח גישה למפרק הירך באמצעות חתך שיבצע בצד הירך, דרך השרירים, באורך של 15-20 ס"מ.


אחר כך, המנתח יסיר את החלקים הפגועים של העצמות והסחוס על ידי ניסור. המנתח ינסר את החלק העליון הכדורי של עצם הירך, ויחדיר מוט מתכת למרכז עצם הירך העליונה.

כמו כן, ישייף המנתח את עצם האגן, לצורך התאמתה במדויק לכיפת המתכת של התותבת ויעגן את כיפת המתכת אל עצם האגן בדבק פולימרי חזק, באמצעות ברגים, או על ידי הכנסה בלחץ של המשתל.


בשלב הבא, המנתח יחבר בין המוט שקובע בעצם הירך העליונה לכיפת המתכת שעוגנה בעצם האגן באמצעות רכיב כדורי, שמאפשר את תנועת המפרק. בשלב האחרון, המנתח יניע ויסובב את מפרק הירך על מנת לוודא פעילות תקינה של המפרק וכי המפרק יציב. בסיום הניתוח, יתפור המנתח את החתך ויחבוש את האזור המנותח. 


במקרים שרק עצם האגן פגועה, קיימת אפשרות להחלפה חלקית של המפרק. אז, לא יוסר החלק הכדורי בראש עצם הירך העליונה, אלא תורכב עליו כיפה ממתכת בשילוב פוליאתילן, אשר תחובר לעצם הירך.


במרבית המקרים, החומרים מהם בנויה התותבת מכילים מתכת חזקה וחלקה מאוד, בשילוב פלסטיק עמיד וקשיח (פוליאתילן), בציפוי קרמי (אז מודבקים החלקים בדבר קרמי מתאים), או ללא ציפוי (אז, עם הזמן, גדלה העצם של המטופל לתוך החרירים המצויים בצד התותבת המתחבר לעצם).

באיזו הרדמה ישתמשו במהלך ביצוע הפעולה?

ברוב המקרים, מבוצע הניתוח להחלפת מפרק הירך בהרדמה מלאה, אולם ניתן גם לבצעו בהרדמה אזורית.

 
בהרדמה אזורית (אפידורלית או ספינאלית), המטופל נשאר בהכרה מלאה לאורך כל התהליך. חומרים מאלחשים ונוגדי כאב, המוזרקים אל הגב דרך חוליות עמוד השדרה המותני, גורמים לכך שהמטופל לא יחוש כל כאב מאזור המותניים, כולל את האזור המנותח ומטה. בנוסף, יינתנו חומרי הרגעה המעודדים הירדמות בזמן הניתוח.


אם הניתוח נערך בהרדמה מלאה, המשמעות היא שבמשך כל זמן הניתוח, המטופל איננו חש כאב, ומרדים מומחה מנטר את מצבו הגופני בכל רגע ורגע, כדי לוודא שהוא ישן שינה עמוקה, שריריו רפויים, והוא אינו חש דבר ממהלך הניתוח.


ההרדמה ניתנת לרוב באמצעות זריקה, המוחדרת אל שקית האינפוזיה של המטופל. כמה עשרות שניות לאחר מכן, המטופל חווה תחושה של ערפול הכרה, ולאחר מכן שוקע בשינה.


לאחר שמסתיים החלק הכירורגי של הניתוח, ואחרי שרופא מומחה תופר את איזור החתך, מעיר המרדים את המטופל, באמצעות הפסקת מתן חומרי האילחוש. אחרי ההתעוררות מועבר המנותח אל מחלקת ההתאוששות, כדי לוודא התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח.

כמה זמן אמורה להימשך הפעולה?

כשעה עד שעתיים.

מהם אחוזי ההצלחה של הפעולה, ובאילו סיכונים היא כרוכה?

ככל פעולה כירורגית פולשנית, גם ניתוח להחלפת מפרק הירך איננו חף מסיכונים ומסיבוכים, שחשוב מאוד להיות מודעים אליהם, טרם קבלת ההחלטה על ביצוע ניתוח.


כדי להפחית את הסיכוכים ככל הניתן, חשוב לתת לרופא המנתח ולרופא המרדים את מקסימום האינפורמציה הרפואית והאישית על המטופל – כך שיידעו להתאים לו את הטיפול המיטבי ולשים לב במיוחד לנקודות רגישות ובעייתיות אצלו.


הניתוח מצליח בכ-90% מהמקרים, ומאפשר - לאחר שיקום ופיזיותרפיה, הקלה בכאב בעת השימוש בירך והגברת יכולת השימוש במפרק הירך.


הסיבוכים הכירורגיים התוך-ניתוחים מתרחשים ב-1%-2% מהמקרים (כ-1 עד 2 מקרים בכל 100 ניתוחים), והם כוללים: זיהום בירך או בשרירים הסמוכים, פגיעה באיברים סמוכים, דימום, בעיות במתן שתן, שברים בעצמות המפרק במהלך הניתוח או מיד אחריו, היווצרות קרישי דם ברגליים העשויים להוביל לתסחיף ריאתי, פגיעה עצבית, התקף לב, שבץ, קשיות הירך והגבלת טווח התנועה.


סיכוני ההרדמה כוללים חסימה של נתיב האוויר כתוצאה מחנק, ירידה פתאומית בערכי לחץ הדם והדופק ונזק לשיניים או למיתרי הקול, כתוצאה מהחדרת צינורות לקנה הנשימה. במקרים נדירים ביותר, תיתכן תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה, אולם סיכון זה אינו קיים אצל מטופל שכבר עבר ניתוח בהרדמה כללית.


הסיבוך הנפוץ ביותר שעלול להופיע בטווח הקצר לאחר ניתוח להחלפת מפרק ירך, הוא פריקת הירך, כיוון שחלקי התותב קטנים מחלקי העצם הטבעיים, ובתנוחות מסוימות של מפרק הירך (בעיקר במשיכת הברכיים לכוון בית החזה) יכול הכדור לצאת מהגומחה.

המטופל מקבל הנחיות מדויקות באשר לפעילות לאחר הניתוח וכיצד להמנע מפריקת המפרק. 

 

בטווח הארוך, הסיבוך השכיח ביותר הוא תהליך דלקתי בסביבת התותב, הנגרם מחלקיקים קטנטנים המשתחררים מהתותב במשך הזמן ונספגים ברקמה סמוכה, אז משתחררים תאים של מערכת החיסון, שעלולים לפרק חלק מהעצם ולגרום להשתחררות התותב ממקומו. ניתן לטפל בבעיה זו בניתוח מתקן.


יש לזכור, שמפרק מלאכותי ניתן לפריקה (יציאת המפרק ממקומו) או לשבירה כמו מפרק ירך רגיל, בעקבות חבלה או פעילות פיזית נמרצת. במקרה כזה, יידרש ניתוח חוזר, על מנת להשיב את המפרק למקומו, או -במקרים חמורים - התקנת מפרק חדש.


קיים סיכון להתפתחות זיהום באזור המפרק התותב, גם כעבור שנים לאחר הניתוח, בעקבות חדירה של חיידקים למחזור הדם והגעתם לאזור הניתוח.

 

במיוחד חשוב לשים לב למקרים של טיפולי שיניים. מטופלים שעברו ניתוח להחלפת מפרק הירך, צריכים ליידע על כך את רופא השיניים שלהם לפני כל טיפול, כיוון שבעת טיפול שיניים, חיידקים המצויים בפה עלולים לחדור למחזור הדם ולהגיע דרכו לאזור המפרק התותב ולהזיק לו.

ניתן להפחית סיכוי זה על ידי נטילת אנטיביוטיקה לפני טיפול השיניים, כדי להחליש חיידקים אלה.


במקרה שמתרחש זיהום באזור המפרק התותב, ונטילת אנטיביוטיקה לא מצליחה לנקותו, יהיה צורך לבצע ניתוח להסרת המפרק המודלק וניתוח נוסף להתקנת מפרק חדש. עם כל ניתוח שמבצעים באותו מפרק, פוחת הסיכוי להפחתת כאבים ולשיפור התנועתיות.

איך להתכונן לניתוח ולאשפוז בביה"ח?

יש להצטייד ב:

סיכום רפואי מרופא המשפחה המטפל, הכולל אבחנות ותרופות שהמטופל נוטל.


בדיקות דם: ספירה, ביוכימיה ותפקודי קרישה.


מעל גיל 40 חובה להביא א.ק.ג


אם המטופל מעשן/ת שנים רבות, או סובל ממחלות כמו יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, מחלת לב או ריאות, סוכרת, או שגילו מעל 60  - יש להצטייד גם בצילום חזה ו-א.ק.ג.


יעוץ/אישור של רופאים מומחים נדרש, באם המטופל חולה במחלות כרוניות שונות (כגון: קרדיולוג לחולי לב, נוירולוג אם עבר אירוע מוחי, רופא ריאות אם יש לך מחלת נשימה/ריאות קשה וכו'). 

 
כל מסמך רפואי רלוונטי אחר.


שבוע לפני הניתוח, יש להפסיק נטילת נוגדי קרישה (כמו אספירין או קומדין). חשוב מאוד להתייעץ עם רופא המשפחה או המנתח לגבי צורך בתחליפים.


ביום הניתוח עצמו, יש להיות בצום מוחלט, כולל מים, החל מ-6 שעות לפני תחילתו. טרם הניתוח יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי, ומומלץ להימנע מלעיסת מסטיק ומעישון (או לחילופין, להפחית את מספר הסיגריות, ככל שניתן).


אם יש למטופל שערות באזור הניתוח – הן תגולחנה על ידי איש צוות של בית החולים. מומלץ להתקלח לאחר מכן. ממש לפני הניתוח יחובר המטופל לאינפוזיה, ואליה יזליף הרופא המרדים תרופת הרגעה, שיסייעו לו להפחית תחושות של חרדה.

מה יקרה אחרי הניתוח?

לאחר סיום ההליך הכירורגי, שוהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות, כדי לוודא התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח.

 

לאחר מכן, הוא מועבר למחלקה, ומספר שעות לאחר מכן מסייעים לו לרדת מהמיטה ולשבת בכורסה. לאחר יום או יומיים, יוכל המנותח לעמוד ולהלך עם סיוע. משככי כאבים יינתנו בהתאמה על פי הצורך, ולרוב בשליטה עצמית של המטופל. תרופות נוגדות בחילה יינתנו אף הן במידת הצורך.


מיד לאחר הניתוח, תתאפשר תנועה מועטה בלבד, ויש לשמור על אזור המפרק המנותח בתנוחה הנכונה. קטטר לשלפוחית השתן יושאר עד אשר יוכל המטופל להשתמש בשרותים.

ההתאוששות מניתוח החלפת מפרק הירך הינה ארוכה באופן יחסי, וכוללת אשפוז של 5-7 ימים.


בתקופה הסמוכה לניתוח, יקבל המטופל נוזלים לוריד, למניעת התייבשות, וכן אנטיביוטיקה.

לעיתים יושארו נקזים מאזור הניתוח, לצורך סילוק יעיל של נוזלים מהאזור.

החבישה הראשונית שבוצעה בסיום הניתוח תוחלף לאחר 2-4 ימים, על-ידי הרופא המנתח וצוות המחלקה.

 

בזמן האשפוז, יעודדו את המטופל להניע תדירות את כפות רגליו וקרסוליו, על מנת להגביר את זרימת הדם לשרירי הרגליים, ולסייע במניעת התפתחות נפיחות וקרישי דם.

 

המנותח יטופל בשרוולי לחץ ויינתנו לו מדללי דם - בכדי לשפר עוד את זרימת הדם ולמנוע נפיחות וקרישי דם.


ביום שלאחר הניתוח, פיזיותרפיסט ידריך את המטופל כיצד לבצע תרגילים להנעת מפרק הירך החדש ולשיפור ההחלמה.

ומה יקרה לאחר השחרור מביה"ח?

כאמור, ההתאוששות מניתוח החלפת מפרק הירך הינה ארוכה יחסית, ולצורך שיפור והתרגלות לשימוש במפרק החדש, יידרש טיפול פיזיותרפי שיחל מיד לאחר הניתוח (יום אחרי, תוך ישיבה בכסא) וימשך זמן רב, בתחילה תוך שימוש בעזרים כגון הליכון או קביים.


יש להימנע מהשריית הפצע הניתוחי במים עד אשר הפצע נסגר לחלוטין והתייבש. ניתן לחבוש את האזור כדי למנוע גירויים על ידי בגדים.


חשוב לשהות בדיאטה מאוזנת, עם תוספי ברזל, אשר נדרשים על מנת לקדם את ריפוי הרקמה ולהשיב את כוח השריר.


החלמה מלאה מהניתוח תארך כשלושה חודשיים עד חצי שנה, כתלות בסוג הניתוח, בבריאות הכללית של המטופל ובהצלחת תכנית השיקום.


עם זאת, לא ניתן לבצע פעילות פיזית מאומצת לאחר הניתוח, ויש לבצע את תכנית האימונים שהותאמה על ידי הצוות המטפל, על מנת לשפר את הניידות ואת הביצועים של המפרק החדש.


המטופל יהיה בקשר קבוע עם המנתח והפיזיותרפיסט במהלך החודשים שלאחר הניתוח.


הפיזיותרפיה מהווה חלק בלתי נפרד מהניתוח, וללא אימון הגוף עלול המטופל שלא להתרגל לשימוש במפרק החדש ולסבול מתנועתיות מוגבלת.


המטופל יונחה להימנע מלשכל רגליים ולהתכופף מהמותניים, ויונחה להשתמש בכריות בין הרגליים בעת שכיבה על הצד הלא מנותח - פעולות העלולות לגרום לפריקת המפרק.


חשוב שהמטופל יספר למנתח ו/או לפיזיותרפיסט על תחושותיו, על בעיות רפואיות חדשות שצצו אצלו ועל הרגשתו באופן כללי.

 

אם חום גופו של המטופל עולה על 38 מעלות, או אם הוא סובל מסימפטומים מדאיגים ופתאומיים אחרים, כמו הפרשות, אדמומית מוגברת, ריכוך, נפיחות וכאב מוגברים באזור הניתוח – יש לדווח על כך מייד וללא דיחוי לרופא המנתח או לאחות התורנית.

קישורים רלוונטיים באינטרנט

כניסה למערכת

שלום, אורח