צנתור לטיפול בשבץ מוחי

יש לציין, כי התסמינים עלולים להופיע באופן פתאומי או הדרגתי. מקורם של כ-85% ממקרי השבץ המוחי בחסימה של כלי הדם, בעוד שב-15% מהמקרים מדובר בדימום תוך מוחי. חסימה נגרמת בשל היווצרות של קריש דם במוח, היצרות משמעותית של עורק קרוטידי המוביל למוח או בעקבות הגעת תסחיף - קרישי דם שנוצרו במקום אחר בגוף, הנסחפים עם זרם הדם אל כלי הדם של המוח. 
כדי להקדים תרופה למכה, היחידה לנוירורדיולוגיה פולשנית באיכילוב, מבצעת הרחבה בצנתור של עורקים קרוטידים שנראו בבדיקות הדמיה כבעלי פוטנציאל להיחסם. ניתן להרחיב את החלל הפתוח של העורק בצנתור, ולהחדיר לאיזור המוצר סטנט (תומכן).
פרט ל-CVA, קיים גם שבץ מוחי קטן וחולף, האורך דקות בודדות ונקרא TIA (כלומר Transient Ischemic Attack). כל תסמיניו זהים וההבדל היחיד בין השניים הוא משך האירוע. TIA מעלה באופן משמעותי את הסיכון ללקות בהמשך בשבץ. עיקר הסיכון הוא בתקופה הקצרה שלאחר האירוע.

גורמי הסיכון לשבץ מוחי

יתר לחץ דם לא מאוזן; סוכרת; היסטוריה משפחתית (מחלות לב וכלי דם אצל ההורים או אחד האחים בגיל 55 ומטה); עודף שומנים וכולסטרול בדם; עישון; קיומה של מפרצת (מולדת או נרכשת); פרפור עליות.
בבית החולים, לאחר בדיקה על-ידי נוירולוג שיעריך את מידת הנזק, תבוצע לסובלים משבץ מוחי בדיקת הדמיה שתקבע אם הסיבה לשבץ היא דימום או חסימה. במידה ומדובר בחסימה של עורק בינוני-גדול, לרוב ה-middle cerebral artery) MCA) באחד הצדדים, שהוא סעיף של העורק הקרוטידי, יש להביא לסילוק הקריש כדי להבטיח זרימת דם מחודשת.
הדרך המקובלת כיום לסלק את הקריש היא טיפול טרומבוליטי - המסתו באמצעות התרופה tPA - tissue plasminogen activator, שניתנת בעירוי לווריד ומגיעה למוח דרך מחזור הדם. את הטיפול בתרופה ניתן לתת רק עד ארבע וחצי שעות מרגע הופעת השבץ, ולכן יש חשיבות קריטית להגעה מהירה לבית החולים.
כיום, מציע בית החולים אפשרות טיפולית חדשנית - סילוק הקריש באמצעות צנתור מוח טיפולי. הרופא מגיע עם קטטר לעורק החסום דרך חור קטן באזור הירך, ושם שולף את הקריש החוצה או מזריק את התרופה שמפרקת אותו. את הטיפול ניתן להעניק בחלון זמן רחב יותר - עד לאחר 6-8 מרגע הופעת השבץ, כך שהוא מעניק טווח זמן ארוך יותר לפעולה.

מהן התוצאות המצופות מהפעולה?

הצנתור מביא לפתיחת החסימה בעורק, ולחידוש זרימת הדם לרקמה. במידה וישנן עדיין רקמות מוח שסבלו מהחסימה אך עוד לא מתו, הדבר יציל אותן ואת תפקודן. חידוש זרימת הדם יימנע את הנכות, הלקות או אפילו המוות שהיו עלולים לקרות בהמשך במידה והחסימה לא היתה נפתחת וכל האזור הפגוע היה עובר נזק בלתי הפיך.

כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?

הטיפול מבוצע במקביל להדמיה אנגיוגרפית עם חומר ניגודי, שתדגים איזה סעיף עורקי נחסם. במהלך ההליך מוחדר לגופו של החולה קטטר בעובי של 2 מ"מ לעורק המפשעה. באמצעות מעבר עם הקטטר במערכת העורקית של המטופל, מגיע הרופא עד לאזור הצוואר, ושם מוכנס דרכו קטטר קטן יותר, בעובי של כ-0.5 מ"מ, אל העורק הרלבנטי במוח. הקריש החוסם נתפס על ידי הקטטר, ומוצא עמו מגופו של המטופל. אפשרות טיפולית נוספת היא הכנסה של התרופה tPA ישירות לעורק באמצעות הקטטר. לאחר פתיחת העורק, ניתן להדגים באמצעות חומר ניגוד את זרימת הדם המחודשת בו.

באיזו הרדמה ישתמשו במהלך ביצוע הפעולה?

הרדמה כללית

כמה זמן אמורה להימשך הפעולה?

עד שעה וחצי

מהם אחוזי ההצלחה של הפעולה, ובאילו סיכונים היא כרוכה?

על פי מחקרים שונים, הצינתור יעיל פי 20 לעומת הטיפול הקיים דרך הווריד. היתרון בהחדרת התרופה tPA ישירות לאיזור החסימה הוא הימנעות מתופעות לוואי כגון דימומים נרחבים שעלולים להיגרם בעקבות הזרקת התרופה מוזרקת למחזור הדם הכללי. יתרון נוסף הוא חלון הזמן הרחב (6 שעות לפחות, לעומת 4.5 שעות) למתן טיפול אפקטיבי ומניעת הנזק. כמו כן, מאפשר הצנתור לטפל בחולים שהטיפול התרופתי לתוך הווריד לא שיפר את מצבם. אחוז ההצלחה בפתיחת כלי דם חסום בטכניקות החדישות, נע בין 80-85%. 
הניתוחים מבוצעים על-ידי רופאים נוירורדיולוגים מומחים, מחלוצי הטיפול בהליך זה בארץ. 
הסיכונים המרכזיים הכרוכים בהליך הם דימום תוך מוחי בשל השימוש בתרופה tPA, סכנה הנלווית לכל שימוש בתרופות מסוג זה. יש לציין, כי במחקר נראה שרוב הדימומים אינם סימפטומטיים. עם זאת, דימום תוך מוחי עלול להיות קטלני ואף להביא למות המטופל. סיכון נוסף בהליך הוא הזרקת החומר הניגודי, הנדרשת לביצוע האנגיוגרפיה. סיכון נוסף הינו נזק בכלי הדם, בגין פציעתו ע"י המכשיר להוצאת הקריש. הדבר יכול להוביל לדימום ובמקרים נדרים לתמותה.
ההליך אינו מתאים לכל החולים שעוברים שבץ מוחי, וההחלטה על ביצועו מתקבלת תוך התחשבות בשיקולים כגון הנזק הבלתי הפיך שכבר נגרם כפי שהוא נראה באמצעי ההדמיה, הזמן שעבר מאז הופעת הסימפטומים, מיקום החסימה, הטיפול התרופתי שניתן ועוד.

מה יקרה אחרי הניתוח?

משך האשפוז הממוצע לאחר שבץ מוחי הוא שמונה ימים, במהלכם החולים מנוטרים. מובן שמשך האשפוז תלוי בחומרת המצב ובהיקף הפגיעה. במהלך האשפוז, בהתאם לסיבת האירוע, יתכן שיקבל תרופות למניעת קרישה.

ומה יקרה לאחר השחרור מביה"ח?

חולים רבים ששורדים את השבץ, סובלים בעקבותיו מפגיעה מוחית כלשהי הפוגעת בתפקודם. חולים רבים יזדקקו לליווי שיקומי, הכולל למידה והסתגלות למצב החדש ושיפור המיומנויות שנפגעו. פעמים רבות החולה נזקק לטיפול של צוות רב-תחומי, הכולל מומחי רפואה, עבודה סוציאלית, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת.
מטרת הטיפול היא להשיב למטופל את מירב התפקודים ולהפחית את התלות שלו בגורם חיצוני. התהליך מצריך ליווי של בני המשפחה, שיעזרו למטופל להסתגל למצב החדש. כמו כן, לאחר כל שבץ מופנים מאמצים למניעת האירוע הבא.
החולים יקבלו תרופות נוגדות קרישה כגון אספירין או קלפידוגרל. בנוסף, חשוב במיוחד להקפיד ולאזן את כל גורמי הסיכון. כמובן שעם כל הופעה של סימפטומים חדשים שעלולים להעיד על שבץ מוחי נוסף, יש לפנות לחדר המיון בהקדם האפשרי.

דיווחים על הפרוצדורה בתקשורת

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3532512,00.html

קישורים רלוונטיים באינטרנט
http://www.massgeneral.org/conditions/condition.aspx?ID=452&type=Conditions
http://www.neeman.org.il