מדוע מבוצעת הפעולה?
המוח מקבל אספקת דם מארבעה עורקים שמוצאם מאבי העורקים (אאורטה) - שני עורקי הקרוטיד (הקרויים גם עורקי התרדמה) ועורקי החוליות. עורקים אלו בנויים כך שאם עורק אחד נסתם, עורק אחר יכול להזרים דם לאותו איזור.
טרשת עורקים הינה מחלה של העורקים, בה רבדים שומניים מתפתחים על הדפנות הפנימיים של העורק, ובהדרגה גורמים לחסימה של זרימת הדם. מחלה זאת גורמת באופן שכיח להיצרות באזור ההתפצלות של עורק הקרוטיד ומן הרובד הטרשתי באזור הזה עלולים להשתחרר חלקיקים (תסחיפים) אל זרם הדם ולסתום כלי דם תוך מוחיים. חסימה כזו יכולה להיות זמנית או קבועה והביטוי שלה תלוי בעורק שנפגע. חסימה של אחד מעורקי המוח עלולה לגרום לאירוע מוחי המתבטא בשיתוק חולף או קבוע. תסחיף לעורק העין פעמים קרובות גורם לעיוורון חולף בעין אחת.
מידת ההיצרות והסימנים הנלווים מכתיבים את סוג הטיפול: בהצרויות קלות, מקובל מעקב וטיפול תרופתי בלבד, אך בהיצרויות קשות ו/או תסמינים נוירולוגיים יש מקום להתערבות כירורגית על מנת להוריד את הסיכוי לאירוע מוחי.
הטיפול המקובל, הסטנדרטי והמוכח ביעילותו בהיצרויות קשות בעורקי הקרוטיד הינו ניתוח אנדארטרקטומיה של הקרוטיד. בניתוח זה מתבצע ניקוי של העורק מן המשקעים והרובד הטרשתי אשר נמצאים בו, חוסמים את החלל ומהווים מקור לתסחיפים ומוקד לקרישת דם.
מהן התוצאות המצופות מהפעולה?
התוצאות הצפויות בניתוח זה הן הפחתת הסיכון לאירוע מוחי הנובעות מההצרות של העורק.
כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?
ניתוח אנדארטרקטומיה של הקרוטיד מבוצע תחת הרדמה מלאה או אזורית. בתחילת הניתוח מבוצע חתך אלכסוני בצוואר, חשיפה של עורק הקרוטיד השגת שליטה בו וחסימתו. במקרים מסויימים יש צורך בביצוע מעקף עורקי זמני על מנת להבטיח זרימה מספקת של דם אל מוח. לאחר מכן,העורק נפתח ומנוקה מן הרובד הטרשתי (פלאק) שבתוכו. העורק נסגר בד"כ בעזרת טלאי להשגת קוטר סופי גדול יותר והחתך בעור נתפר ונחבש. בסיום הניתוח, המטופל מוער וצפוי לחזור לתפקוד תקין.
באיזו הרדמה ישתמשו במהלך ביצוע הפעולה?
הרדמה כללית או הרדמה אזורית.
כמה זמן אמורה להימשך הפעולה?
1-2 שעות
מהם אחוזי ההצלחה של הפעולה, ובאילו סיכונים היא כרוכה?
ככל פעולה כירורגית פולשנית, גם ניתוח אנדארטרקטומיה איננו חף מסיכונים ומסיבוכים, שחשוב מאוד להיות מודעים אליהם, טרם קבלת ההחלטה על ביצוע ניתוח. סיבוכי הניתוח כוללים דימום, זיהום ופגיעה עצבית (לרוב זמנית). הסיכון השכיח ביותר קשור לבעיות לבביות ולכן נעשה בירור לבבי טרום ניתוחי. הסיכון המשמעותי ביותר הינו אירוע מוחי סביב הניתוח אשר יכול להיות קל וחולף או, לעיתים רחוקות, קשה. הסיכון עומד על אחוזים ספורים בהתאם למקרה (סיכון זה נמוך יותר מהסיכוי לאירוע מוחי כשהצרויות משמעותיות אינן מנותחות). שיעורי התמותה התוך ניתוחיים בניתוח זה הם עד אחוז אחד. ברוב המכריע של המקרים העורק המנותח נותר פתוח לשנים רבות וההצרות לא חוזרת.
איך להתכונן לניתוח ולאשפוז בביה"ח?
- טרם הניתוח המטופל יתבקש לעבור בדיקת אולטרסאונד של כלי הדם הצוואריים (דופלקס קרוטידים), על מנת לאבחן את מידת ומיקום החסימה. לעיתים יש צורך בבדיקות הדמייה נוספות כגון טומוגרפיה ממוחשבת עם חומר ניגוד (CTA) של אזור הצוואר.
- לקראת הניתוח, יש לבצע בדיקות דם, כולל ספירת דם, כימיה, אלקטרוליטים, תפקודי כבד ותפקודי קרישה. נוסף על כך יש לבצע א.ק.ג. וצילום חזה.
- במידה ואתה נוטל תרופות באופן קבוע, עליך להיוועץ ברופא המטפל. אם אתה סובל מלחץ דם גבוה או ממחלת לב, עליך לקחת את התרופות הקבועות שלך כסדרן.
- אם המטופל נוטל תכשירים נוגדי טסיות (כולל אספירין, פלויקס) או נוגדי קרישה (כגון קומדין), יש להיוועץ ברופא המטפל, באופן פרטני, אם יש צורך בתחליפים.
- לרוב, המטופל יאושפז בבית החולים טרם הניתוח, על מנת לוודא הכנה מיטבית לקראתו.
מה יקרה אחרי הניתוח?
לאחר סיום ההליך הכירורגי שוהה המטופל כ-4 שעות במחלקת ההתאוששות, כדי לוודא התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח. לאחר מכן הוא מועבר למחלקה. ההתאוששות לאחר הניתוח היא מהירה, ובדרך כלל למחרתו ניתן להתהלך במחלקה ולאכול. השחרור מבית החולים אפשרי תוך מספר ימים.
ומה יקרה לאחר השחרור מביה"ח?
לאחר השחרור מבית החולים, ניתן לחזור בהדרגה לפעילות, אך יש להימנע מנהיגה במשך 3 שבועות. אם לאחר שחרור המטופל לביתו חום גופו עולה על 38 מעלות או אם הוא סובל מסימפטומים מדאיגים ופתאומיים אחרים – יש לצור קשר עם המחלקה ו/או לפנות לחדר מיון.
