ד''ר אלי רימון; מומחה במיילדות וגיניקולוגיה; מנהל מרפאות מיילדות; רופא בכיר במחלקה לאשפוז טרום לידתי והמרפאה למניעת לידה מוקדמת; ביה"ח "ליס" ליולדות
לידה מוקדמת (Preterm Delivery) היא לידה המתרחשת בין שבוע 20 ולפני תום 37 שבועות הריון. כאשר יש צירי לידה מוקדמים, שהם: התכווצויות רחמיות סדירות בתדירות של 1 ל-10 דקות, מלוות בכאבים הגורמות לפחות לאחד מהשינויים הבאים: דינמיקה צווארית מתועדת (השוואה בין שתי בדיקות ידניות בטווח של שעתיים), או - מחיקת צוואר הרחם של 80% או קיצור צוואר באולטרסאונד לידני, או - פתיחה צווארית של 2 ס"מ ויותר.
לידה מוקדמת מתרחשת בכ-6-7% מכלל ההריונות, ולפני שבוע 32 – בשיעור של 1%-2%. היא גורם מוביל לתחלואה ולתמותה עוברים שנולדו לפני המועד ואחת הסיבות השכיחות לאשפוז.
שיעור הלידות המוקדמות לא פחת, למרות ההתקדמות שחלה בשנים האחרונות ברפואה. התוצאה של לידה מוקדמת היא פגות, וזו הסיבה העיקרית לתחלואה ולתמותה סב-לידתית בכל העולם, ואחראית ישירות ל- 75-80% מהתמותה שלא עקב מומים מולדים. תחלואה סב-לידתית של פגים, כוללת: מצוקה נשימתית (RDS), דמם תוך מוחי, זיהומים, נמק של המעי (NEC), הפרעות מטבוליות כמוהיפוגליקמיה וכו'. תחלואה מאוחרת של פגים כוללת בין השאר: הפרעות התפתחותיות, הפרעות למידה ובעיות במשפחה, שמיעה וראיה לקויים, מחלות ריאה כרוניות, שיתוק מוחין ועוד.
סיבות ללידה מוקדמת
בכ-50% מן המקרים הסיבה ללידה מוקדמת אינה ידועה. הסיבות הידועות מרובות וניתן לסווגן:
- לידה מוקדמת בעבר
- סיבוכי הריון (בעיות הקשורות בשליה כמו היפרדות שלייה, שליית פתח, אי ספיקה של השלייה, ירידת מים מוקדמת, ריבוי מי שפיר או מיעוט מי שפיר, הריון מרובה עוברים, גיל אם נמוך מ-18 או גבוה מ- 40, משקל נמוך של האם ועוד).
- סיבוכים רפואיים (מחלות סיסטמיות מהן סובלת האם כמו מחלת לב, מחלת כליות, זיהומים כגון זיהום בדרכי השתן, זיהום נרתיקי, זיהום של העובר, דלקת ריאות, שפעת, אפנדיציטיס, עישון סיגריות, אלכוהוליזם, אנמיה חמורה, תסביב שחלתי, טראומה ועוד).
- סיבוכים כירורגיים (ניתוחים בטניים בעבר, קוניזציה של צוואר הרחם).
- אנומליות הקשורות במערכת הרבייה (רחם דו קרני, חד קרני, אי ספיקה של הצוואר).
- עבר מיילדותי - לאישה בעלת היסטוריה קודמת של לידות מוקדמות (או הפלות מאוחרות) גדל הסיכון ללידה מוקדמת נוספת.
- דלקת בדרכי השתן - אחד הגורמים ללידה מוקדמת, אשר ניתן לטיפול הוא הימצאות חיידקים בדרכי השתן. השכיחות קיימת בכעד 8% מן הנשים ההרות, ומהווה גורם סיכון להתפתחות של פיילונפריטיס (דלקת כליות) הקשורה בלידה מוקדמת. על כן יש לטפל בכל מקרה בו נמצאים חיידקים בדרכי השתן במהלך ההריון, גם אם אין תלונות קליניות על תכיפות או צריבה במתן שתן.
- זיהום מי שפיר - קיימים מזהמים שונים, חיידקים אנארוביים, כלמידיה, מיקופלסמה, סטרפטוקוק B ועוד, הקשורים לזיהום מי השפיר ולעליה בשכיחות לידות מוקדמות.
- אי ספיקה של צוואר הרחם - פתיחה ומחיקה של צוואר הרחם בעקבות חולשה של הצוואר מסיבות שונות.
טיפול למניעת לידה מוקדמת
הטיפול בלידה מוקדמת נסמך בין היתר על הערכת גודל העובר, גיל ההריון ומצבים בהם אין לנסות ולעכב את הלידה מעבר ל-34 שבועות.
בהריונות שהם בין שבוע 24-34, הטיפול מתחלק למתן טיפול תרופתי, מנוחה, וכן מעקב אחר ההתקדמות.
- מנוחה - במצבים של חשש ללידה מוקדמת עקב הופעת צירים, פתיחה של הצוואר וכו', יש לדאוג למנוחה במיטה.
- מתן סטרואידים (צלסטון) - בין השבועות 24-34 יש חשיבות גדולה למתן סטרואידים לצורך הבשלת ריאות העובר, והטיפול הוכח כמשפר שרידות ותמותה עוברית, לא רק לצורך הבשלת הריאות אלא גם הורדת השכיחות לדימום תוך מוחי ותמותה נאונטלית.
- טיפול במגנזיום - טיפול חד פעמי למשך מספר שעות הניתן לאישה ההרה ומטרתו הגנה על מח העובר מפני נזקים הקשורים לפגות.
- טיפול בטוקוליטיקה - טיפול בתרופות למניעת צירים ניתן במקרים בהם האישה ממשיכה לחוות צירים. המטרות העיקריות בטיפול טוקוליטי הוא הארכת ההריון למשך 48 שעות לצורך מתן טיפול סטרואידי (מטרה קצרת טווח) ומטרה ארוכת טווח- המשך ההריון מעבר לשבוע 34-36 כדי להקטין תמותת ותחלואת עוברים. טיפול בטוקוליטיקה לא ניתן אם יש פתיחה של מעל 3-4 ס"מ.
- מתן הידרוקסיפרוגסטרון בזריקה לשריר או מתן וגינלי בנרות - לפי מחקרים אחרונים מתן התרופה מוריד בכ- 34% את הלידות לפני שבוע 37. האינדיקציות למתן פרוגסטרון הן היסטוריה של לידה מוקדמת או התקצרות צוואר בהריון הנוכחי. הטיפול ניתן משבוע 16 ועד 35 שבועות.
- באשר לטיפול התרופתי ביולדת עם צירים מוקדמים וחשד ללידה מוקדמת יש להבחין בין מצב בו יש צירים וקיצור צואר לבין מצב שבו יש פעילות רחמית ללא שינויים צווארים. אלה הם צירים מדומים. 85% מנשים אלו תלדנה במועד. טיפול הוא שמרני וכולל: מנוחה, לעיתים עירוי נוזלים או שתייה מרובה.
