דיאליזה צפקית

דיאליזה היא שיטה לסילוק חומרי פסולת או רעלים מן הדם כמו גם עודף נוזלים בחולים שכליותיהם אינן מתפקדות. קיימים שני סוגים של טיפולי דיאליזה: המו-דיאליזה (השיטה הנפוצה ביותר) ודיאליזה פריטוניאלית (ציפקית) במקרים של חולים בעלי כשל כלייתי כרוני חמור ומבוצעת בכ- 11% מהמקרים.

דיאליזה פריטוניאלית/ ציפקית (Peritoneal Dialysis), היא שיטה בה הדם מתנקה בתוך גוף החולה. בשיטה זו משתמשים בקרום חלל הבטן של החולה (הפריטוניאום) כמחיצה חדירה למחצה, דרכה מוחלפים נוזלים וחומרים מומסים. תחילה מבוצע ניתוח להכנסת צינורית פלסטית (קטטר) לתוך בטן החולה, על מנת ליצור גישה לציוד הדיאליזה.
בזמן הטיפול חלל הבטן, הקרוי החלל הפריטוניאלי, מתמלא בהדרגה (דרך הקטטר) עם נוזל מיוחד, המשמש לדיאליזה מסוג זה. כלי הדם שבקרום חלל הבטן, מזרימים דם המכיל את חומרי הפסולת שיש צורך להרחיקם מהגוף הכוללים: כימיקלים, מינרלים ועודפי נוזלים. החומרים המזיקים נספגים מהדם הזורם בכלי הדם של קרום חלל הבטן לתוך נוזל הדיאליזה המוכנס לתוך החלל שבבטן (בדיפוזיה).
קיימים שני סוגי דיאליזה פריטוניאלית עיקריים: דיאליזה פריטוניאלית המתמשכת כל היממה והמתבצעת ידנית (CAPD) – כ- 4 פעמים ביום בכמות של 2 – 2.5 ליטר בכל פעולה כאשר התמיסה שוהה בחלל הבטן בין 4 ל- 8 שעות, דיאליזה פריטוניאלית המתבצעת בעזרת מכונה אוטומטית (CCPD) בשעות הלילה וכוללת 3 עד 5 מחזורים ללילה.
ברוב המקרים תמיסת הדיאליזה כוללת מלחי כלור ונתרן, לקטאט או ביקרבונאט וריכוז גבוהה של סוכר מסוג דקסטרוז.