מעבדת ספיגה

במספר מחלות או זיהומים נוצרת פגיעה, זמנית או קבועה, במעי הדק. כתוצאה מכך עלולה להתפתח תת ספיגה במערכת העיכול: המזון אינו מעוכל באופן תקין, או שהוא מעוכל אך אינו נספג במעי הדק.
לשם אבחון מצבי תת ספיגה, המעבדה מבצעת את הבדיקות הבאות:

בדיקת שומן וכימוטריפסין בצואה

עקרון הבדיקה: במצבי פגיעה במעי הדק, או במחלה מתקדמת של הלבלב, תתכן הפרעה בספיגת שומן, הפרעה אשר נבדקת ע"י מדידת כמות השומן בצואה.

 

לשם ביצוע הבדיקה מקבלים הנבדקים הוראות מפורטות, וערכת בדיקה המכילה: כלי פלסטיק לאיסוף צואה, ו- 12 קפסולות Sitzmarks.
קפסולות אלו מכילות מסמן בלתי ספיג עם תכולות לא תרופתיות. הן אינן פעילות, חסרות כל השפעה, ובלתי מזיקות לחלוטין.

 

לפני ביצוע הבדיקה, בהתאם להוראות שקיבלו, מוסיפים הנבדקים שומן למזונם הרגיל, ונוטלים 3 פעמים ביום קפסולת Sitzmarks. לאחר מכן, נמסרת למעבדה מנת צואה שלמה אחת, בתוך כלי הפלסטיק.
כמות השומן שלא נספג ונותר בצואה מהווה מדד לתת הספיגה של השומן.
בדיקת המעבדה כוללת גם את מדידת כמות האנזים Chymotrypsin המהווה מדד לפעילות הלבלב המסייע לעיכול המזון.

 

בדיקת ילדים: איסוף צואה מתבצע במשך 3 ימים, כאשר שתי מנות של פחם פעיל נלקחות עם המזון בהתאם להוראות צוות המעבדה.

ההכנה לבדיקת ילדים שונה מההכנה המתאימה למבוגרים. הדרכה תינתן על ידי עובד המעבדה.

תבחין מימן בנשימה Hydrogen Breath Test

בדיקת תבחין מימן בנשימה, הינה בדיקה הבוחנת את רמת הספיגה של פחמימה/סוכר או פעילות חיידקים במעי הדק.
בדיקה זו מומלצת במקרים הבאים:
חסך בלקטאז (Lactase Deficiency): בחלק גדול של האוכלוסייה המבוגרת קיים חסך באנזים לקטאז. תפקיד האנזים לפרק סוכר חלב ולאפשר את ספיגת מרכיביו.
חסך באנזים זה, ברמות שונות, יכול לגרום לספיגה חלקית של לקטוז (סוכר החלב).

 

פגיעה במעי הדק: פגיעה במעי ובתפקודו, עשויה להתבטא בתת ספיגה של פחמימות (סוכרים) שונות. כמו כן, במצבים מסוימים (הפרעות בתנועתיות המעי, היווצרות סעיפים במעי או אחרי ניתוחים מסוימים במעי) עלול להיווצר גידול יתר של חיידקים במעי הדק, ובדיקת רמת הספיגה הינה חיונית.

 

עקרון הבדיקה: תאי גוף האדם אינם מסוגלים לייצר מימן, אך כאשר פחמימה (סוכר) איננה נספגת ועוברת פירוק ע"י חיידקים, פעילות חיידקית באזור גורמת לריכוז נמוך של גז מימן. חלק מהמימן נספג אל מערכת הדם, משתחרר בריאות, ומופיע באוויר הננשף החוצה ע"י הנבדק.
ע"י נשיפה לתוך מכשיר מיוחד ניתן לדגום את ריכוז המימן הננשף.
בדיקה זו אינה פולשנית, קלה וידידותית לנבדק.

 

ביצוע הבדיקה: תכולת המימן באוויר הננשף נבדקת לפני נטילת הסוכר וכל חצי שעה, במשך שלוש שעות, סמוך לנטילת תמיסה סוכרית. לעיתים ניתן להסיק על תת ספיגה בפרק זמן הקצר יותר משלוש שעות. 24 שעות לפני הבדיקה תותר אכילת פחממות המתפרקות במהירות במערכת העיכול כגון: תפוחי אדמה, אורז וירקות. יש להמנע מאכילת פחממות המתפרקים באיטיות במערכת העיכול כגון: לחם, פיתה, פיצה, פסטה עוגות וכו'.
בזמן נטילת אנטיביוטיקה ו/או לאחר בדיקת חוקן בריום או קולונסקופיה, לא ניתן לבצע את בדיקת תבחין מימן בנשימה, אלא רק לאחר כשבועיים ימים.

בדיקת קסילוז (Xylose) בדם ובשתן

עקרון הבדיקה: מאחר ואין אפשרות לבדוק באופן ישיר תת ספיגה של סוכרים (כמו גלוקוז), בודקים ספיגת Xylose: סוכר דומה אשר כמעט ואיננו עובר חילוף חומרים בגוף.

 

ביצוע הבדיקה: הנבדק הנמצא בצום, שותה תמיסה המכילה 25 גרם של קסילוז בשתי כוסות מים. כשעתים משתיית החומר על הנבדק לשתות 4 כוסות מים נוספות.
לצורך הבדיקה, מתבצע איסוף שתן במשך 5 שעות ונבדקת דגימת דם כשעה לאחר נטילת התמיסה.

 

בדיקת ילדים ותינוקות: הנבדק מקבל מנה ביחס של 2 גרם קסילוז/ קילוגרם, עד 25 גרם. בבדיקה זו לא מתבצע איסוף שתן, אלא, רק בדיקת דם כשעה לאחר נטילת התמיסה.

פרטים ליצירת קשר

שעות קבלה

לברורים ולקביעת תור, ניתן לפנות לטל': 03-6974471.


כניסה למערכת

שלום, אורח