הפרעות קשב וריכוז

מאת: ד''ר יעל לייטנר; מנהלת המכון להתפתחות הילד; ביה"ח "דנה-דואק" לילדים

מזל טוב! ילדכם עולה בשעה טובה לכיתה א'. לצד כל ההתרגשות המלווה את השינוי החשוב הזה בחיי הילד ובחייכם, כדאי להיות מודעים ומוכנים לבעיות שעלולות לצוץ עקב השינוי. קשיים בלמידה והפרעת קשב וריכוז מאובחנים לרוב רק בגיל בית הספר היסודי, כמה שנים לאחר  שהילד\ה כבר התנסה בלימודים, והגיע, מן הסתם, להישגים טובים פחות מאלו של בני כיתתו. עובדה זו עלולה לגרום לתסכול, עצב, ואף רצון של הילד להמנע מללכת לביה"ס. חלק מהילדים יחוו קשיים התנהגותיים או חברתיים בכיתה. חשוב לדעת, כי החוויה הראשונית של קושי בלימודים ובכיתה, עלולה לעצב באופן שלילי את התייחסות הילד לחווית הלמידה למשך שנים רבות.

כיצד ניתן לצפות קשיים מסוג זה עוד לפני תחילת הלימודים בכתה א'?

מיהם הילדים הנמצאים בסיכון מוגבר לקיום קשיי למידה או קשב בבית הספר?

1. ילדים שסבלו מעיכוב התפתחותי בגיל הרך או בגיל הגן:

• קשיים בהתפתחות השפה והדיבור, מהווים גורם סיכון ידוע לקושי ברכישת מיומנויות הלמידה השפתיות - קריאה וכתיבה. הימנעות מלמידת אותיות ומספרים, וחוסר רצון להשתתף בעבודה לימודית בגן לקראת כיתה א', צריכים אף הם להוות נורת אזהרה לקשיי למידה.
• עיכוב בהתפתחות של יכולות המוטוריקה העדינה - עלול לסמן קשיים ביכולת הכתיבה, הארגון והביצועים הגרפו-מוטוריים בבית הספר.
• קשיים בתחום היכולות המוטוריות, סירבול מוטורי ונטייה להיפוטוניה (טונוס שרירים נמוך) -  עלולים להוות גורם סיכון לקושי לשבת זמן ממושך בכיסא בכיתה מבלי להתעייף, להקשות על תפקודי האירגון הנדרשים בבית הספר, ולהוות מכשול בהשתתפות בפעילויות ספורטיביות.
  
  

2. ילדים שגילו קשיים בריכוז ו/או תנועתיות-יתר בגן:

• גילאי שנתיים-שלוש מאופיינים באופן טבעי בהתנהגות "שובבה", תנועתית וחקרנית. אם ההתנהגות הזו ממשיכה ומתמידה גם בגילאים מאוחרים יותר, והגננת מרבה לדווח על קושי לשבת בשלווה במפגש המשותף בגן, קושי לשתף פעולה בפעילות מובנית כגון האזנה לסיפור, עבודות יצירה ומשחק קבוצתי, בדיקת גבולות מתמדת, העדפה ברורה של הילד לפעילות חופשית בחצר, או לפעילות שאינה דורשת כללים ברורים - אזי יש לחשוד בקיומה של הפרעת קשב.
• לעיתים הפרעת הקשב אינה מלווה בתנועתיות-יתר ברורה, והיא מאופיינת דווקא על ידי חולמנות, איטיות ו"ניתוק" מפעילות מובנית או משותפת.
• בכל המצבים האלה, אם הם נצפים או מדווחים על ידי הגננת, רצוי שההורים יבחנו האם התנהגויות דומות נצפות גם בבית. קיום ההתנהגויות הללו גם בבית, מחזק את החשד לקיום ההפרעה.
  
  

3. קשיים בוויסות חושי, או קשיים בהסתגלות:

• בגיל הרך ובגיל הגן, חווים חלק מן הילדים קשיים בתחום החושי: הם רגישים במיוחד לרעשים, לריחות, למגע בעור (דוגמת תפרים של חולצות, או סוג הבד שהם לובשים).
• חלק מן הילדים, מגלים דווקא רגישות חושית מופחתת - ולכן הם "מחפשים" גירויים חושיים חזקים. ילדים אלה יכולים לחבק או לגעת באחרים "חזק מדי", הם לא בוכים גם כאשר הם סובלים מחבלה גופנית, אוהבים להתנדנד בעוצמה, ואולי אף מדברים בקול רם. חלק מהילדים בעלי הרגישות החושית, עלולים דווקא "להסתגר" ולהימנע כדי "להגן" על עצמם. ילדים אלה עלולים להתקשות להתרגל לשינויים כגון: להיכנס בבוקר לגן לבד, להתחיל שנת לימודים חדשה, או אף להתנסות במזון לא מוכר. ילדים אלה צפויים, כמובן, גם להתקשות להסתגל למסגרת הנוקשה יחסית של כיתה א', ולצורך לרסן או להתאים את עצמם לכיתה.
  
  

4.  הגורם התורשתי - בן משפחה נוסף עם קשיי למידה או קשב:
אם יש במשפחה ילד\ה נוסף, או אפילו הורה, שחווה קשיים אלה - קיים סיכון מוגבר לקיום קשיים בתחום זה גם אצל  התלמיד "החדש" במשפחה, כיוון שקשיים אלה נוטים להיות תורשתיים.

חשיבות האיתור המוקדם

חשוב להדגיש, כי איתור פעיל של  "גורמי הסיכון" שהוזכרו, אינו מעיד בהכרח על כך שיהיו קשיים בבית הספר, אך צריך להוות "נורת אזהרה" מבחינת תשומת לב ההורה. כדי לנסות ולהפחית ככל האפשר את הקשיים, ולהימנע מתסכול אצל התלמיד, רצוי שההורים יפנו באופן יזום לשיחה עם הגננת במהלך הגן, ויציגו לה שאלות מכוונות לגבי ילדם, כדי לעורר תשומת לב ולאפשר איתור מוקדם. אם יש קושי - רצוי לבצע איבחון מתאים עוד לפני כיתה א', כדי להיערך לתת את העזרה המתאימה לפני שנת הלימודים ובמהלכה, ואף לידע את המורה מבעוד מועד. אפשר, ורצוי, לשלב דווקא את הילדים שאצלם אותר גורם סיכון או קושי, בחוגי הכנה לכיתה א', כדי שיחוו חוויה דומה לזו שיחוו בבית הספר, ויגיעו  יותר מוכנים.

במסגרת המכון להתפתחות הילד בביה"ח "דנה-דואק", מתבצע אבחון ממוחשב של קשיי קשב, ריכוז ולמידה.