איזור במוח, שלא מקבל אספקת חמצן בשל חסימת כלי דם, עלול להתנוון ולמות. מצב זה נקרא שבץ מוחי או אירוע מוחי, והוא בא לידי ביטוי בחולשה של יד או רגל, בהפרעות תחושה, בהפרעות דיבור, בהפרעות שיווי משקל ובנכויות אחרות – בהתאם לאזור הספציפי שנפגע במוח.
יתכן שאירוע מוחי יפגע באזור קטן במוח, ולכן לא יבוא לידי ביטוי מיידי ובולט. מצב זה נקרא אירוע מוחי שקט. בטווח הארוך, אירוע מוחי שקט מגביר את הסיכון לנפילות, לירידה בזיכרון, לשיטיון (דמנציה) ולאירוע מוחי גדול יותר, לכן יש חשיבות עליונה למנוע אירוע מוחי שקט, ולאתר חולים שעברו אירוע מוחי שקט, כדי להעניק להם טיפול מונע לאירועים מוחיים גדולים יותר.
במחקר הנוכחי השתתפו 1238 נבדקים מעל גיל 60 ללא היסטוריה של אירוע מוחי. הנבדקים מילאו שאלון לגבי התדירות והאופי של הפעילות הגופנית בה הם עוסקים. 43% לא היו פעילים כלל. 36% עסקו בפעילות גופנית קלה, כגון הליכה, באולינג, או ריקודים. 21% עסקו בפעילות גופנית מאומצת, כגון טיולים, טניס, שחייה, רכיבה על אופניים, או ריצה.
שש שנים מאוחר יותר, כל הנבדקים עברו בדיקת MRI של המוח. הבדיקה הראתה, כי 16% מן הנבדקים עברו אירוע מוחי שקט, כלומר כלל לא הרגישו בכך. רובם לא עסקו בפעילות גופנית או עסקו בפעילות גופנית קלה. פעילות גופנית מאומצת הורידה את הסיכון לאירוע מוחי שקט ב-50% גם לאחר תקנון לגורמי סיכון אחרים.
לדברי ד"ר דן ג'וסטו, מנהל תחום הגיל השלישי ב-beWell, פעילות גופנית מונעת מחלות לב, מורידה לחצי דם גבוהים ומשפרת איזון כולסטרול וסוכר. בשנים האחרונות יש עדויות, שהיא גם מונעת או מאטה ירידה קוגניטיבית, אך לא ברור באיזה מנגנון. מחקר זה נותן תשובה חלקית – יתכן שפעילות גופנית מונעת או מאטה ירידה קוגניטיבית על-ידי מניעה של אירועים מוחיים קטנים ושקטים. זוהי עוד סיבה טובה לבצע פעילות גופנית.