במחקר שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת גותבורג שבשבדיה, נמצאו 16 וריאציות גנטיות חדשות המשפיעות על לחץ הדם. במחקר נערך בקרב 200,000 אירופאים וממצאיו עשויים לשפר באופן משמעותי את האבחנה והטיפול ביתר לחץ דם.
בעולם כולו סובלים כמיליארד בני אדם מיתר לחץ דם ולכן נמצאים בסיכון לפתח מחלות לב ושבץ מוחי. היכולת לצפות מי עלול לפתח יתר לחץ דם ומי עשוי לשלוט בו טוב בו, הינו אחד הנושאים הגלובאליים החשובים ביותר מבחינת בריאות האדם.
צוות מחקר בינלאומי שכלל למעלה מ- 400 מדענים מארה"ב, אירופה, אסיה, ואוסטרליה בדק כמויות אדירות של נתונים גנטיים, במטרה לזהות את הגנים המשפיעים על לחץ הדם. במסגרת פרויקט זה החוקרים בדקו כבר על 2.5 מיליון ואריאציות של דנ"א בקרב כ-200,000 תושבי אירופה. כעת הם פרסמו את הגילוי של 16 אזורים גנטיים שלא היו מוכרים קודם לכן, אשר אחראים על ויסות שני הערכים של לחץ הדם, הדיאסטולי (הנמוך) – כאשר הלב מתרחב – והסיסטולי (הגבוה) – כאשר הלב מתכווץ.
בעזרת גילוי חדש זה פיתחו המדענים קבוצות סיכון גנטיות, המאפשרות לצפות טוב יותר מי נמצא בסיכון מוגבר לפתח אירוע מוחי או התקף לב. החוקרים מסבירים כי הם חילקו את הקבוצות על פי מספר הואריאציות הגנטיות המסוכנות שיש לכל בן אדם.
במחקר נוסף שפורסם לאחרונה, זיהו החוקרים השבדיים אזורים גנטיים אחרים ששולטים בשתי מידות נוספות של לחץ דם: לחץ הדופק (ההפרש בין הערך הסיסטולי והדיאסטולי), ולחץ עורקי ממוצע (הממוצע של הערך הסיסטולי והדיאסטולי). מחקר זה מראה כי חשוב לחקור מידות שונות של לחץ הדם, מאחר ולחץ הדופק לדוגמא, הינו סימן לנוקשות העורקים שמזרימים דם מהלב לכל חלקי הגוף. המדענים סבורים כי גנים שונים אחראים על אספקטים שונים של לחץ הדם.
תוצאות שני המחקרים מהוות צעד חשוב, בכדי להבין טוב יותר כיצד הגוף מווסת את לחץ הדם, והאזורים הגנטיים החדשים שהם גילו יהוו מטרה אפשרית לסוגי טיפול עתידיים.
לדברי ד"ר אורית קלוק- בן בסט, מנהלת תחום יתר לחץ דם ב- beWell, הגנטיקה הינה תחום מתפתח בכל תחומי הרפואה, וחשיבותה רבה בהבנת המחלות השונות וקביעת דרך הטיפול בהן. יתר לחץ דם אינה מחלה הקשורה בפגם גנטי אחד אלא תלויה בגורמים שונים, הן גנטיים והן סביבתיים. חשיבות הבנת המקור הגנטי למחלה הינה רבה, שכן בעתיד יתכן וניתן יהיה לפתח תרופות שונות על פי המידע הגנטי שברשותנו, על מנת לטפל במחלה באופן היעיל ביותר, וכן להתאים את הטיפול התרופתי באופן אישי יותר על פי הפגם הגנטי.