פיפי ולישון - הרטבות יום ולילה בילדים

הגורם להרטבה לא תמיד ברור, אולם קיימות מספר סיבות אפשרויות להרטבה, עליהן נמנות:

• איחור בהתפתחות ובבשלות של מערכת העצבים המרכזית
• הפרעה בתבנית השינה (שינה עמוקה והפרעות ביקיצה משינה במהלך הלילה)
• הפרעה בקצב ההפרשה היומי של ההורמון האנטי דיאורטי
• נפח כיס קטן לגילו של הילד
• גורמים גנטיים (אם שני ההורים היו מרטיבי לילה - 70% מילדיהם ירטיבו; אם הורה אחד הרטיב - 40% מילדיו ירטיבו).
• גורמים פסיכולוגיים
• זיהום בכיס השתן הנו גם כן גורם לא שכיח - בעיקר להרטבת יום משנית - ולעיתים יכול לחלוף בטיפול אנטיביוטי מתאים בלבד.
• לעיתים נדירות, קימת אי שליטה במתן שתן מסיבות אורגניות - לרוב עקב פגיעה נוירולוגית בעצבים של כיס השתן.

הטיפול ההתחלתי מומלץ לגילאי 4-5, זאת לאחר הערכת נכונות הילד ומשפחתו לטיפול וביצוע בדיקה גופנית לשלילת הרטבה משנית. חשוב להבין, שהטיפולים השונים הינם ממושכים ודורשים שיתוף פעולה ומוטיבציה של הילד ומשפחתו.

על סוגי הטיפולים נמנים:

• טיפול התנייתי (פעמונית) –  בעת הרטבה בלילה, פעמון מצלצל, מעיר את הילד, ומדוכא המשך ההשתנה. כשהדבר קורה פעמים רבות, בסופו של דבר הגירוי של השלפוחית המלאה והתכווצותה יגרמו לגירוי דומה ולילד להתעורר. לאחר 4-6 חודשי טיפול, שיעור ההצלחה עומד על כ-70%. הטיפול לא מצליח כאשר הילד לא מתעורר מהפעמון, או מהעדר שיתוף פעולה ומוטיבציה של הילד ומשפחתו. מתן חיזוקים חיוביים על-ידי תגמול הילד עבור לילות יבשים, עשוי לשפר את הסיכוי להצלחה.
• החדרת מוטיבציה - נעשית באמצעות שיחת הסבר עם הרופא, תוך הבהרה שהילד אינו אשם בהרטבה. בנוסף, ניתן לצייד את הילד בלוח לסימון הלילות היבשים, וכך להגביר אצלו את המוטיבציה. בטיפול זה, שיעור ההצלחה הוא כ-25% בלבד, אך שיפור משמעותי מושג בכ-70% מהילדים. מומלץ לשלב טיפול זה יחד עם טיפולים אחרים.
• אימון השלפוחית - באמצעות שתייה מרובה והתאפקות ממושכת לפני ההשתנה, ניתן לשפר את קיבולת ויכולת האגירה בלחץ נמוך של כיס השתן.
• טיפולים תרופתיים - התרופה הנחשבת ליעילה ביותר לטיפול בהרטבת יום מכילה תחליף של ההורמון האנטי דאורטי, ושמה "מינרין". התרופה ניתנת בספרי לאף, הנספג תוך כ-45 דקות. השפעת התרופה מיידית, ולכן ניתן לקחתה לפי הצורך - למשל רק בעת שהילד ישן אצל חברים, או בנסיעה לטיולים. טיפול זה יעיל בכ-65% מהמקרים. תרופה זו בטוחה לשימוש וכמעט שאין לה תופעות לוואי. תרופה אחרת היעילה להרטבת לילה בילדים גדולים יותר, היא ה"פרימוניל" (בעלת יעילות של עד 40%) מקבוצת התרופות נוגדות הדיכאון . טיפול עם תרופות אנטיכולינארגיות, כגון "נוביטרופן" או "דטרוזיטול", יעיל במיוחד במיקרים של הרטבת יום הנגרמים מהתכווצויות בלתי רצוניות של כיס השתן, ומתבטאים באיבוד שתן מתוך דחיפות. טיפול זה אינו יעיל להרטבת לילה.
• טיפול פסיכותרפי - עשוי להיות יעיל במיוחד במקרים מורכבים, המלווים בהפרעות השתנה כגון התאפקות ממושכת, או איבוד צואה. הטיפול כולל תמיכה רגשית והשתנה קצובה בקביעות של כל שעתיים בשעות היום.    

גיל 4 הוא הגיל המומלץ להתחלת הבירור והטיפול, על-מנת למנוע מהילד עכבות בעתיד, בושה ומופנמות וכן כדי לפתור את הבעיה לפני גיל ביה"ס.
יש לעבור תחילה פגישת אבחון, בה ייבדק הילד גם כדי לשלול הרטבת לילה מסיבות פיזיולוגיות. האבחון יכלול בין היתר: הערכת סוג וחומרת ההרטבה, בחינת הרגלי שינה ובעיות יקיצה, הרגלי השתנה , בירור סיפור משפחתי ורפואי ובדיקה גופנית. במידת הצורך יעבור בדיקות מעבדה והדמיה משלימות טרם התחלת הטיפול. לאחר האבחון מותאם באופן אישי טיפול לילד בהתאם לגילו, מצבו ולטיפולים אותם עבר.