צנתור לבבי או ניתוח מעקפים? התאמה אישית מכל הלב

ניתוח המעקפים הראשון בוצע ב-1968 והפך במהרה לטיפול המקובל למחלת לב טרשתית פעילה. ניתוח המעקפים ( Coronary artery bypass grafting = CABG) הינו ניתוח לב פתוח, אשר בו מתבצעת תפירה של כלי דם עם אספקת דם פעילה לאותם אזורים בשריר הלב אשר אספקת הדם אליהם חסרה בעקבות הצרויות או חסימות בעורקים הכלילים המספקים דם ללב. במשך השנים, עם ההתקדמות בטכנולוגיה הניתוחית, חלה ירידה משמעותית בסיבוכים ובתמותה לאחר הניתוח.

הצנתור הראשון לעורקי הלב בוצע בשנת 1977 צנתור לבבי מאפשר גישה לעורקי הלב באמצעות כלי דם הנמצא בירך או ביד, ועל-ידי כך ניתן להימנע מפתיחת בית החזה ומסיבוכי ניתוח המעקפים. באמצעות הצנתר ניתן להגיע לאזור ההיצרות ולהרחיבו על ידי ניפוח בלון ו/או על-ידי החדרת תומכון המכונה  Stent. הבעיה המרכזית המלווה את החדרת התומכונים,  נעוצה בשיעור ההיצרות הגבוה ובצורך בפעולה נוספת לאחר תקופת זמן. במהלך השנים האחרונות, פותחו תומכונים מפרישי תרופה, אשר הורידו את שיעור ההיצרות החוזרת באזור בו הוחדר התומכון.

מספר מחקרים השוו את היתרונות והחסרונות שבין ניתוח מעקפים ובין צנתור לבבי. הדעה הרווחת כיום, היא כי ניתוח מעקפים שמור למקרים בהם דרגת ההיצרות בעורקי הלב היא קשה (חסימה משמעותית בשלושת עורקי הלב הראשים) או מחלה משמעותית בעורק השמאלי הראשי.
רוב מחקרים שנעשו עד היום בנושא, השוו בין צנתור לבבי בחולים עם מחלה משמעותית בעורקי הלב, ובין ניתוח מעקפים בחולים אלה, תוך התייחסות לתומכונים שאינם מפרישי תרופה. המחקרים הראו שלא נמצא הבדל משמעותי בין שתי הפרוצדורות מבחינת הישרדות המטופל, אך עם זאת בקבוצת החולים שעברו צנתור, היה צורך בצנתור חוזר בשל היצרות חוזרת של  האזור אליו הוחדר.

החידוש במחקר ה- "SYNTAX"  הוא בכך שהשווה בין ביצוע ניתוח מעקפים ובין צנתור לבבי, בחולים עם דרגת היצרות קשה בעורקי הלב, ובמסגרתו הושתלו תומכונים מצופי תרופה, שנועדה למנוע את ההיצרות החוזרת.

במסגרת המחקר בוצעו 900 ניתוחי מעקפים ו-900 צנתורי לב. לאחר מעקב שנמשך שנה,  התברר כי לא היה הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות מבחינת תמותה. בקבוצת החולים אשר עברו צנתור לבבי, שיעור האירועים הלבביים והמוחיים היה גבוה יותר, אך הסיכון לאירוע מוחי היה גבוה יותר בקבוצת המנותחים.

תוצאות המחקר מראות למעשה, כי גם כאשר משווים בין שתי הפרוצדורות – ניתוח מעקפים או צנתור לבבי, תוך שימוש בתומכונים מפרישי תרופה, לא נמצא הבדל משמעותי במסקנות לגבי יעילות התומכונים, בין אם הם מפרישי תרופה ובין אם לאו. כמו כן  לא נמצא הבדל משמעותי בתמותה אך נדרש ביצוע של צנתורים חוזרים בקבוצת החולים שעברו צנתור.

מסקנות המחקר מלמדות  כי כאשר מדובר בחולים בהם דרגת ההיצרות בעורקי הלב הכלילים היא משמעותית, בחירת הפרוצדורה המתאימה ביותר לחולה תלויה בהחלטה המשותפת של הקרדיולוג המצנתר ושל כירורג בית החזה, ועליה להיות מותאמת אישית וספציפית לכל חולה וחולה.