"אחד מכל שלושה קשישים מעל גיל 80, יסבול במהלך חייו משבר אוסטאופורוטי אחד לפחות", כך עולה מנתונים שהוצגו בכנס בינלאומי שהתקיים לאחרונה בוינה. בכנס דווח גם כי איתור מוקדם, טיפול מתאים וסביבה בטיחותית מותאמת עשויים להקטין את נזקי המחלה. פרופ' משה סלעי, מנהל החטיבה האורתופדית המרכז הרפואי ת"א (איכילוב) על ממצאי הכנס, נתוני התחלואה בישראל ועצות טובות לשמירה על הבריאות.מיליוני אנשים ברחבי העולם, רובן נשים אך גם 10-20% גברים, מרביתם בגילאי 65-80, מאובחנים וסובלים מתסמינים שונים של אוסטאופורוזיס. רבים אחרים סובלים מהמחלה ללא אבחון ו/או טיפול. אחד מכל שלושה קשישים מעל גיל 80, יסבול במהלך חייו משבר אוסטאופורוטי אחד לפחות.
"מדובר במגיפה", אומר פרופ' משה סלעי, מנהל החטיבה האורתופדית באיכילוב, "ואנחנו חייבים לעצור אותה בעודה באיבה".
לפגוש את הסטטיסטיקה בחיים האמיתיים
מ, בת 86, קשישה עצמאית, ערירית ופעילה ניהלה אורח חיים מלא עד לפני מספר חודשים. באחד הלילות, בדרכה לשירותים, החליקה על השטיחון בפרוזדור ונפלה על הרצפה, שם שכבה עד הבוקר, מתייסרת בכאבים. "לא רציתי להעיר את השכנים", סיפרה. רק בבוקר, זחלה בשארית כוחותיה לטלפון והתקשרה לשכנים, שפרצו את הדלת והזעיקו עזרה. בבית החולים אובחנה כסובלת משבר אוסטיאופורוטי בצוואר הירך, ובניתוח בוצע קיבוע של השבר. לאחר מספר ימי אשפוז הועברה לשיקום, ולאחר כחודשיים חזרה הביתה. חודשיים מיום השחרור אושפזה אצלנו שוב. "קמתי לשירותים, אך שכחתי שאני אחרי ניתוח ולא לקחתי אתי את המקל... ונפלתי", סיפרה. הפעם נותחה במפרק הירך השני, ולאחר שיקום ארוך עברה לדיור מוסדי במצב סיעודי חלקי.
מהי מחלת האוסטאופורוזיס ומה הסיבות לה?
אוסטאופורוזיס הוא מצב של ירידת מסת העצם, הגורמת להיחלשותה, וכתוצאה מכך לשברים בעצמות, גם כתוצאה ממכה מינימלית ולעתים, אף ללא כל מכה כלל.
הסיבות לאוסטאופורוזיס רבות, וביניהן: מחסור בסידן או בוויטמין D במזון, היעדר חשיפה מספקת לאור/שמש, פעילות גופנית ירודה, תרופות שונות הגורמות לנטילת סידן מהעצם (כגון קומאדין), וכן גנטיקה. כל אלה שכיחים בעיקר בקרב האוכלוסייה הקשישה.
בשנים האחרונות, במקביל לעלייה בתוחלת החיים, ניתן לראות גם עלייה דרמטית בשברים הקורים תוך כדי פעילויות שלא היו שכיחות בעבר, כמו: נפילות בזמן טיולים, תוך כדי פעילות ספורט וכד'.
היערכות ואבחון מוקדם מקטינים את הסיכון לשברים
מחקרים אפידמיולוגיים נרחבים מראים שהמחלה ניתנת לאבחון מוקדם ומניעה, וכי ניתן להקטין בצורה משמעותית את התרחשות השברים על ידי היערכות מתאימה:
- תחילה, איתור מוקדם, כגון: ביצוע בדיקות סקר לכל אישה מעל גיל 50 ולגברים מעל גיל 60
- ולאחר מכן, טיפול לפי הצורך, באמצעים המתאימים, כגון: תרופות (בין אם המקטינות ספיגת עצם, או תכשירים בוני עצם), תזונה נכונה, פעילות גופנית, ובעיקר הסברה נרחבת.
ביתו של הקשיש חייב להיות מבצרו
כ-20-30% מהנפילות קורות באשמורת שנייה ושלישית בלילה, כאשר הקשיש בדרכו לשירותים - רדום, לעתים תחת השפעת כדורי שינה, וברוב המקרים נמנע מלהעיר את בן/ת הזוג או את המטפל/ת.
חדרי שירותים שדלתם נפתחת פנימה, לתוך קיטון השירותים הקטן והצפוף, עם תאורה לקויה וללא ידיות עזר וגישה ללחצן מצוקה – עלולים להיות מלכודת מוות לקשישים.
כך תקנו לקשישים סביבה ביתית בטיחותית:
- יש לסלק שטיחונים מכל רחבי הבית, במיוחד בפרוזדורים צרים ובחדרי אמבטיה
- יש להתקין בבית ידיות יציבות ונוחות לאחיזה, במיוחד במסלול המסוכן, מהמיטה אל השירותים
- יש להתקין בשירותים דלת הנפתחת כלפי חוץ
- יש להתקין בכל מקום תאורה בהירה
- יש להנחות את הקשישים להשתמש במקל לשיפור היציבות בכל עת, גם בלילה, ולענוד את לחצן המצוקה על היד בכל עת
- יש להתקין בבית הקשיש טלפון נייד וקל, ללא חוטים מיותרים, ולוודא שמוזנים בו טלפונים חיוניים לשעת חירום בלחיצה אחת פשוטה (וכמובן להדריך את הקשיש ו/או את המטפלים בו לשימוש נכון בלחצני החירום).
