מחלת הלופוס, SLE ('זאבת') היא מחלה אוטואימונית מורכבת, שבה המערכת החיסונית משתבשת ופועלת כנגד הגוף. בדומה למחלות אוטואימוניות אחרות, גם במחלה זו הגוף מייצר נוגדנים עצמיים אשר עלולים לתקוף רקמות שונות בגוף. סיבת המחלה אינה ידועה, אך כיום ידוע שמעורבים בה מרכיבים גנטיים וגורמים סביבתיים, שהשילוב ביניהם תורם להתפרצות המחלה.
מחלת הלופוס עלולה לערב מערכות גוף רבות, ומחייבת התייחסות רפואית רב-תחומית. לדוגמה, במקרה של פגיעה דלקתית בכליות, נדרש בנוסף לראומטולוג גם טיפול של נפרולוג; במקרה של מעורבות מערכת העצבים נדרשת מעורבות של נוירולוג וכשיש חשד לפגיעה בתאי הדם נדרשת מעורבות של המטולוג. כמו כן, הטיפול בתסמיני המחלה בעור נעשה בשיתוף רופאי עור מומחים כאשר הראומטולוג מוביל ומרכז את טיפול בחולה.
מהי שכיחותה של המחלה?
לופוס מופיעה בשכיחות של כ-1:2,000 איש באוכלוסיה, והיא שכיחה פי 9 יותר בקרב נשים בגיל הפוריות, אך עלולה להופיע גם בקרב גברים וילדים בכל הגילאים.
מהם התסמינים של לופוס?
מאחר שהמחלה עלולה לפגוע במערכות גוף רבות, מכלול התסמינים להופעת לופוס רחב למדי. במקרים של מחלה קלה יחסית, מעורבות המחלה מוגבלת רק לעור ו/או למפרקים. המקרים המורכבים יותר כוללים פגיעה אפשרית בכליות, בקרום הלב, בקרום הריאות, במוח ועוד.
חלק מהחולים מפתחים קרישיות-יתר אוטואימונית של הדם, מצב שעלול להוביל לפקקת ורידים, התקפי לב, שבץ ואף להפלות חוזרות בקרב נשים בגיל הפוריות.
אחד התסמינים השכיחים ביותר של לופוס הוא כאבי מפרקים: למעלה מ-90% מהחולים יסבלו מכאבי מפרקים לפחות לתקופה מסוימת של המחלה. דלקת המפרקים בלופוס היא לרוב קלה יחסית, ובשונה מדלקות מפרקים אחרות – לרוב אינה גורמת לעיוותים במפרקים. התסמינים השונים של המחלה מטופלים באופן תרופתי במסגרת המרפאה.
מהם גורמי הסיכון שעלולים להגביר את הסיכוי להתפרצות?
עישון, חשיפה לשמש, נטילת גלולות למניעת הריון המכילות אסטרוגן – כל אלו נמצאו כמגבירי סיכון להתפרצות מחלת הזאבת.
כיצד מאובחנת מחלת הלופוס?
מאחר שהמחלה מתבטאת באופן שונה בין חולה לחולה, ואף מתקופה לתקופה באותו חולה, קיים אתגר בעצם האבחון הראשוני שלה. אין בדיקת מעבדה בודדת או אבחון גנטי שתוצאותיהם מגלות שאדם לוקה במחלה: האבחנה מבוססת על מכלול של ממצאים קליניים ומעבדתיים, הנעשית לאורך זמן עם התפתחות המחלה והופעת סימניה, בתהליך של אבחנה מבדלת מול מחלות אחרות בעלות מאפיינים דומים. לפיכך, תהליך הבירור והאבחנה עלול להימשך חודשים.
מהו הטיפול במחלת הלופוס?
הטיפול בלופוס מבוסס ברובו על טיפול תרופתי, בהתאם לחומרת המחלה ובהתאם למערכת או האיבר המעורב, אך יש חשיבות גם למדיניות מניעתית ולהדרכה. התרופות נחלקות לטיפול להקלת תסמיני המחלה, ולטיפול לדיכוי ולוויסות פעילות היתר של המערכת החיסונית האחראית לפעילות המחלה. כשם שהמחלה היא ייחודית בהסתמנות הקלינית שלה מחולה לחולה, כך גם הטיפול בה מותאם באופן אישי לכל חולה, בהתאם להסתמנויות המחלה וחומרתה.
יש לזכור שמדובר במחלה כרונית הדורשת מעקב. גם אם התסמינים נעלמו בעקבות הטיפול התרופתי, מדובר בדרך כלל בהפוגה, וללא טיפול מתאים המחלה עלולה להתלקח. המעקב נועד למנוע התלקחות ובמידת הצורך לאפשר מתן טיפול זמן קצר לאחר התלקחות המחלה. למעקב ישנה חשיבות רבה גם בצמצום תופעות לוואי הנגרמות מהתרופות.
עם זאת, חשוב להדגיש כי אנשים הלוקים בלופוס מנהלים חיים עשירים ומלאים תוך טיפול השולט בפעילות המחלה, בשאיפה להשיג הפוגה ארוכת טווח.
במכון הראומטולוגי קיימת מרפאה שייחודה טמון בגישה רב-תחומית, תוך שיתוף פעולה עם מומחים מהמחלקות השונות במרכז הרפואי ת"א בגיבוש התוכנית הטיפולית של כל חולה. רופא מרפאת הלופוס מלווה באופן אישי את המטופל במהלך כל תהליך האבחון והטיפול, ומשמש כתובת לכל שאלותיו בהתמודדות עם המחלה. בנוסף, המרפאה מציעה גם קבוצות תמיכה המנוהלות ע"י הפסיכולוגית של המרפאה ומנהלת המרפאה.
האם חולות לופוס בגיל הפריון יכולות להרות?
במרבית המקרים, נשים הסובלות מלופוס יכולות להיכנס להריון בבטחה – ובלבד שההיריון מתוזמן היטב לתקופה שבה יש הפוגה מהמחלה למשך חצי שנה לפחות. תכנון ההיריון והמעקב אחריו נעשה במשותף עם צוות מרפאת הלופוס וצוות המרפאה להריון בסיכון גבוה.
לזימון תורים, ניתן להתקשר למרכז מידע וזימון תורים, בטלפון: 03-6974000, או למזכירות המרפאה, בטלפון: 03-6973243.
