מהי תקיפה מינית?
תקיפה מינית היא שם כולל לקשת רחבה של מעשים בעלי אופי מיני, הנעשים בניגוד לרצונו החופשי של אדם, ללא הסכמתו ושלא מבחירתו ו/או לחילופין, ו/או תוך ניצול חולשתו.
מהי פגיעה מינית בילדים?
פגיעה מינית בילדים מוגדרת כהתנהגות בעלת אופי מיני; בין אם היא נעשית למעשה או רק נרמזת; בין אם קיים איום מפורש או לא; ובין אם הדבר נעשה בניגוד לרצון הקטין/ה או בהסכמה.
התנהגות בעלת אופי מיני יכולה להיות כל התנהגות מחשיפה של אברי מין ועד לקיום יחסי מין שמופנית כלפי ילד/ה באמצע גיל ההתבגרות או צעיר/ה יותר על ידי אדם מבוגר ממנו/ה (שיכול להיות בעצמו קטין).
מהי תקיפה מינית בבוגרים?
תקיפה מינית בבגרות היא אקט בעל אופי מיני שנעשה ללא הסכמה חופשית של שני הצדדים ו/או תוך ניצול של פערים בעמדות כוח ו/או ניצול יחסי מרות.
מהו גילוי עריות?
פגיעה מינית נחשבת גילוי עריות כאשר התוקף הוא בעל קשר דם או קרבה משפחתית לקורבן.
מהי הטרדה מינית?
הטרדה מינית היא התנהגות מילולית או פיזית בעלת אופי מיני שבו אחד הצדדים אינו מסכים לה מרצונו החופשי, כגון: סחיטה בעלת אופי מיני, מעשים מגונים, הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, התייחסויות מיניות חוזרות לאדם, התנהגות מבזה ומשפילה לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית. ההתנהגות יכולה להיות מפנית כלפי:
1. קטין או חסר ישע – תוך ניצול יחסים של מרות, תלות, חינוך או טיפול.
2. מטופל במסגרת טיפול נפשי או רפואי – תוך ניצול תלות של המטופל במטפל.
3. עובד במסגרת יחסי עבודה, או אדם בשירות במסגרת שירות – תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות.
מהי השכיחות של פגיעות מיניות באוכלוסייה?
תקיפות מיניות שכיחות במידה רבה מכפי המקובל להניח. על פי נתונים מהעולם המערבי, אחת מכל ארבע נשים ואחד מכל חמישה גברים היו קורבן לפגיעה מינית בילדותם. אחת מבין שבע נשים ואחד מכל אחד עשר גברים היו קורבן לגילוי עריות.
ממצאים אלה דומים בכל שכבות האוכלוסייה ללא הבדלים של גיל, גזע, דת, מעמד סוציו-אקונומי או רמת הדתיות/שמרנות.
מדוע תקיפה מינית עלולה לגרום לטראומה נפשית?
תקיפה מינית היא חוויה המעמתת את הנפגע או הנפגעת עם מצב קיצוני של חוסר ישע ואימה, ועל כן מערערת את תחושת הביטחון הקיומי בעולם כמו גם את האמון באחרים.
תקיפה מינית ממוטטת את מערכות ההתמודדות הרגילות המעניקות לאדם הרגשת שליטה, תחושת שייכות, ותחושת משמעות.
תקיפה מינית מביאה לעתים קרובות לשינוי עמוק בנפגע/ת. אחרי הפגיעה, הקרבן אינו/ה אותו/ה אדם שהיה קודם. שינוי זה ישפיע על כל תהליך ההתפתחות של הנפגע/ת ועל מבנה האישיות.
האירועים הטראומטיים מחוללים שינויים עמוקים ועמידים בעוררות התחושתית של הגוף, ברגש, בהכרה ובזיכרון. יתר על כן, הפונקציות המנטליות והפיזיות האלה של האדם, הפועלות בדרך כלל בשילוב ובתיאום, עלולות להתנתק זו מזו ולפעול ללא תיאום, כתוצאה מאירועים טראומטיים מסוג זה.
מהן ההשלכות הנפשיות ארוכות הטווח של פגיעה מינית?
נפגעים ונפגעות רבים מפתחים בעקבות הפגיעה המינית סוגים שונים של הפרעה-פוסט-טראומטית.
ניתן להבחין בין שני סוגי מצבים עיקריים:
אירועים חד פעמים עלולים לגרום להפרעה פוסט טראומטית, ואילו אירועים טראומטיים מתמשכים עלולים לגרום להתפתחות הפרעה פוסט טראומטית מורכבת ולהפרעות דיסוציאטיביות.
הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD)
הפרעה נפשית הנגרמת כתוצאה מחשיפה לאירוע טראומטי; בדרך כלל, אירוע יחיד ומוגדר כמו אונס, פיגוע טרור או שוד מזויין. האירוע מופיע בתוך רצף של חיים נורמאליים; הוא מוגדר בזמן ואפשר לזהות את ההתחלה והסיום שלו. מדובר בחוויה (או חוויות) שלא ניתן להתנגד אליהן, אבל גם אי אפשר להכילן. הנפגע עומד חסר ישע לנוכח כוח חזק ממנו וחווה אימה ואובדן שליטה. האירועים הטראומטיים כרוכים בדרך כלל באיום על החיים, על השלמות הגופנית ו/או השלמות הנפשית, וממוטטים את עולמו של האדם כפי שהוא הכיר אותו עד כה. האדם שחווה את האירוע הטראומטי נכנס למצב של הלם, חוסר אונים, הצפה רגשית ואף קריסה של המערכות המנטליות.
בזמן החשיפה לאירוע הטראומטי המערכת הנפשית של הנפגע/ת מוצפת בגירויים שאותם היא אינה יכולה להכיל ולעבד. הגירויים הללו נותרים במערכת בצורתם הגולמית והלא מעובדת, ומדי פעם שבים וחודרים למרכז התודעה בצורתם המקורית והלא מעובדת. באופן זה, הנפגע/ת חווה מחדש את האירוע הטראומטי באופן פיזי או נפשי, ממש כאילו הוא קורה שוב ושוב. דימויים, זיכרונות, רעשים וריחות שהיו בפועל בזמן התרחשות הטראומה שבים ותוקפים את הנפגע/ת. החודרנות של המרכיבים הטראומטיים גורמת לסבל רב ולכן הנפגעים מנסים להימנע מכל דבר שעשוי להזכיר להם את האירוע הטראומטי. בדרך זו, נוצר מעגל של חוויות חודרניות מצד אחד והתנהגות של הימנעות מצד שני. מעגל זה הוא לב-לבה של התסמונת-הפוסט-טראומטית, הנקראת בשפה המקצועית (PTSD (Post Traumatic Stress Disorder.
סימפטומים של התסמונת הפוסט טראומטית
חודרנות: לאנשים שחוו אירוע טראומטי יש לעתים קרובות סימפטומים חודרניים. מדי פעם הם חווים שוב את הטראומה. הם מרגישים, חווים, חשים, חושבים, ורואים בדמיונם את מה שחוו בעת הטראומה. תחושת הסכנה שהציפה אותם אז מציפה אותם שוב, והם עשויים לחוש חרדה, רצון להימלט, כמו גם זעם כלפי עצמם וכלפי אחרים. תחושות כאלו גורמות לסבל רב. הן מטרידות מאוד ומקשות על הנפגע/ת להתרכז, לישון, לתפקד ולהתנהל ביום-יום.
החודרנות עלולה להתבטא באופנים שונים:
זיכרונות מכאיבים של האירוע הטראומטי – מחשבות, דימויים, תחושות גוף, שהיו באירוע עצמו
- חלומות וסיוטים על האירוע
- הרגשה שהאירוע, או חלקים ממנו, מתרחשים שוב – פלאשבקים
- תחושות מצוקה כתוצאה מחשיפה למשהו שמזכיר את האירוע הטראומטי
התנהגות משחזרת
- מאמצים לא לחשוב, לא להרגיש או לא לדבר על האירוע הטראומטי;
- הימנעות ממקומות, מפעילויות או מאנשים שעשויים להזכיר את האירוע הטראומטי;
- קושי לזכור פרטים מהאירוע הטראומטי
- הימנעות מקשרים ומחווית רגשות חזקים באופן כללי
- תחושה של זרות, של מוזרות ושל ניתוק
- תחושה של חוסר הנאה מפעילויות שקודם לכן היו מהנות, כמו גם הימנעות מפעילויות כאלה.
לפעמים הנפגע/ת מודעים לכך שהם עושים מאמצים להימנע מדברים שיזכירו להם את הטראומה, ולפעמים אינם מודעים לקשר בין החוויה הטראומטית לבין ההתנהגות שלהם.
- כך או כך, ההימנעות עשויה להעניק להם את האשליה, שהם מצליחים להתמודד עם הקושי, ואף לשרת אותם טוב בטווח הקצר. יחד עם זאת, הימנעות לאורך זמן מתקבעת ופוגעת באופן משמעותי באיכות החיים. נוסף על כך, ישנה סבירות גבוהה שבמוקדם או במאוחר הזיכרונות הטראומטיים ישובו להציף ולשבש את חייהם. למרות יעילותה בהתמודדות בטווח הקצר, בטווח הארוך, הימנעות יכולה להחריף את עוצמת הסבל מהחודרנות.
- קשיים בשינה (קושי להירדם או להישאר ישן)
- כעס, רגזנות ו/או התפרצויות זעם
- קושי להתרכז
- בהלה מרעשים חזקים או מהתקרבות פיזית לא צפויה של אדם אחר שמחרידים את הנפגע ו"מקפיצים" אותו.
הסימפטומים של התגובה הפוסט טראומטית הם ניסיון פעיל לארגן את החוויות הטראומטיות מבחינה נפשית ואף לפתור אותן. עם זאת, בהיעדר טיפול נכון, הסימפטומים עצמם יכולים להוביל לקשיים נוספים. למשל, נפגעת המנסה להימנע מלהיזכר בתקיפה המינית עלולה להימנע מכל קשר זוגי או אינטימי. ההימנעות גוררת לרוב תחושת בדידות ותחושה של שונות חברתית. נפגעת אחרת עלולה להימנע מתקשורת עם גברים בכלל ועל כן תתקשה להשתלב במקום עבודה או בלימודים.
מהי פוסט-טראומה מורכבת (C-PTSD)?
טראומה מורכבת (complex trauma) היא טראומה בין אישית הנגרמת על ידי שליטה של אדם בעל כוח בחלש ממנו, ע"י נטיעת אימה וניצול, שחוזרים ונשנים לאורך תקופת זמן ממושכת.
כשהטראומה המורכבת מתרחשת בבגרות – הטראומה מכרסמת במבנה האישיות שכבר עוצב קודם לכן. לעומת זאת, כשהטראומה המורכבת מתרחשת במהלך הילדות – הטראומה מעצבת את האישיות. האישיות של הילד/ה מתגבשת תוך הסתגלות למציאות של האימה וחוסר הישע, כאשר הקיום של הילד/ה מצטמצם למשימות ההישרדות ההכרחיות.
ההתארגנות הנפשית של הנפגע/ת בעקבות טראומה מורכבת משפיעה על מרכיבים שונים של האישיות , עלולה לשבש תחומי תפקוד נרחבים, והיא באה לידי ביטוי באופנים שונים:
- הפרעה בוויסות רגשי (ביטויים של דיכאון, כעס, זעם, אובדנות, פגיעה עצמית, וכד').
- הפרעה בתודעה (ניתוק, דיסוציאציה), הפרעות זיכרון מיוחדות לטראומה, כמו אמנזיה וכד').
- הפרעה בתפיסת העצמי (חווית עצמי המאופיינת בבושה, באשמה, בשנאה עצמית).
- תפיסת המתעלל באופן מעוות (התקשרות לתוקף ולדומים לו והזדהות עמו).
- קשיים ביחסים הבין אישיים (למשל בידוד והסתגרות; קשיים ביצירת קשר ויצירת זוגיות וכד').
- פגיעה במערכת המנטאלית של מתן משמעות, אמון ואמונה (אובדן אמון, חוסר תוחלת, ייאוש).
- סומטיזציה (סבל גופני או כאבים ללא ממצא פיזיולוגי) ובעיות רפואיות (הקשורות ישירות לסוג הטראומה שנחוותה או למצב הסטרס הכרוני).
מהי דיסוציאציה (ניתוק)?
תגובה שכיחה לטראומה היא דיסוציאציה. דיסוציאציה היא פגיעה ברצף החוויה (להיפך מאינטגרציה). בזמן של טראומה, דיסוציאציה מסייעת לאדם לעצור את ההצפה הרגשית, וכך לתפקד ולשאת את הקושי עד לבוא העזרה הנפשית והפיזית. במצבים של טראומת ילדות ממושכת ומורכבת, דיסוציאציה הופכת לכשל באינטגרציה שמפריע לתפיסה של הזהות והאישיות ומשנה אותם.
הדיסוציאציה הופכת להיות תגובה הגנתית המחליפה את הפונקציה של ויסות רגשי וגם מונעת את תפקודה. מצד אחד, הדיסוציאציה מסייעת לילד/ה להתרחק מאימת החוויה הטראומטית בעת התרחשותה ולהציג חזות של תפקוד מנטאלי תואם. מצד שני, הדיסוציאציה משבשת את האפשרויות לעבד ולהחלים מהטראומה לאחר שכבר נסתיימה. על כן, היא עלולה לפגוע בהסתגלות ובתפקוד אדפטיבי בטווח הארוך.
כיצד מתפתחת דיסוציאציה?
גורמים ביולוגיים וסביבתיים משפיעים על הפגיעוּת ועל הסיכון לפתח דיסוציאציה. יש אנשים שיש להם נטייה ביולוגית לדיסוציאציה. אצל ילדים צעירים שמוחם עדיין לא מפותח דיו קיימת יכולת מוגבלת לאינטגרציה. תחושת הזהות והאישיות שלהם עדיין לא התגבשה ולכן הם יותר פגיעים ומוּעדים לדיסוציאציה.
במחקרים שנעשו הוכח שילדים שחסרה להם מערכת תמיכה רגשית בזמן שהם עוברים טראומות כרוניות של הזנחה והתעללות עלולים לפתח הפרעות דיסוציאטיביות כרוניות הקשורות לטראומה. בנוסף, למשפחות רבות אין יכולת להתמודד עם תחושות ואירועים קשים ולכן הן אינן מצליחות לראות את המצב ולתת עזרה לילדים שעוברים חוויות מציפות.
מהן הפרעות דיסוציאטיביות?
נשים וגברים שנפגעו מטראומה מורכבת וממושכת מפתחים לעתים הפרעות דיסוציאטיביות. הפרעות אלה הן תוצאה של הפרעה בהתגבשות האינטגרטיבית של האישיות של הילד ושל תחושת הזהות שלו. ההפרעות מושפעות גם משימוש במנגנונים דיסוציאטיבים בבגרות, לאחר שהמציאות הטראומטית הגיעה לקיצה.
כל אישיות היא מערכת דינמית מורכבת, וכמו כל מערכת, מתקיימות בה כל הזמן פעולות ותגובות מתמשכות כאשר חלקי המערכת נמצאים בממשקים שונים, לטוב ולרע.לאנשים הסובלים מהפרעה דיסוציאטיבית מורכבת יש ארגון אישיות שמכיל לפחות שני חלקים המנותקים זה מזה. לכל אחד מהחלקים, יש תגובות, רגשות, מחשבות, תפיסות, תחושות פיזיות והתנהגויות משלו (לפחות במידה מסוימת). בעולם הפנימי של האדם הסובל מההפרעה, מתקיימות אינטראקציות, מודעות או לא מודעות, בין החלקים השונים של האישיות. חלקים מנותקים עשויים להשתלט או להשפיע על האדם כמכלול, במידה רבה או מועטה. חלקים אלו שייכים כולם לאישיות אחת וקיומם המנותק מבטא את אופן הארגון של אותה אישיות. יש לציין שגם אם החלקים נחווים כנפרדים במידה זו או אחרת, הם אינם "אנשים" אחרים או "אישיויות" אחרות.
אנשים עם הפרעות דיסוציאטיביות חשים לעיתים קרובות כאילו הם מחולקים לאנשים שונים, מכיוון שיש להם זיכרונות, מחשבות, רגשות והתנהגויות שהם מרגישים שאינם אופייניים להם ואינם מזוהים עמם; הם לעיתים חשים שהם זרים לעצמם. האישיות שלהם אינה מסוגלת "להעביר הילוך" באופן חלק מדפוס תגובה אחד לאחר. הזהות העצמית ודפוסי התגובה שלהם מתחלפים באופן קיצוני במצבים שונים. מסיבה זו, הם אינם יעילים בפיתוח דרכי התמודדות חדשות ויעילות.
ניתן להבחין בין שני סוגים מרכזיים של הפרעות דיסוציאטיביות:
- הפרעה דיסוציאטיבית שאינה מסווגת במקום אחר DDNOS: Dissociative Disorder Not Otherwise Specified" –), מרבית האנשים שמחפשים עזרה וטיפול להפרעה דיסוציאטיבית סובלים מסוג זה של הפרעה. לאנשים שאובחנו עםDDNOS יש חלק עיקרי אחד של האישיות שמתפקד בחיי היומיום, ומצבי אני המופיעים בזמנים מסויימים שנחוים כ"לא אני".
- הפרעת זהות דיסוציאטיבית (Dissociative Identity Disorder – DID). היא אבחנה של הפרעה נפשית שבה ניתן לזהות יותר מחלק עיקרי אחד המתפקד בחיי היום-יום. ההפרעה ידועה גם בשמות "אישיות מרובת פנים" (Multiple Personality Disorder) ו"פיצול אישיות" (בעיקר בספרות, בקולנוע ובשפת הדיבור). קיים לעתים בלבול בין אבחנה זו לבין סכיזופרניה, תופעה שונה לחלוטין ושכיחה בהרבה.
אנשים המאובחנים כסובלים מהפרעת זהות דיסוציאטיבית תופסים את עצמם ואת עולמם דרך יותר מזהות אחת, ומתנהגים בהתאם. בדרך כלל אצל הלוקה בהפרעה זו, קיימת זהות מרכזית ולצידה מתקיימים חלקי אני מנותקים בעלי זהות אחרת, בעלי אופי נבדל, השונים בגילם ובזיכרונותיהם ולעתים אף במגדר. לכל חלק מנותק יש לעיתים קרובות מאגר זיכרונות והתנסויות משלו. לעתים, יש פערים ניכרים בתפקוד של הלוקים בהפרעה זו; תלוי בטיבו של חלק האני השולט בעת הפעולה. לעתים, ישנה מודעות חלקית לקיום חלקי האני המנותקים, או שישנה זהות דומיננטית אחת שזוכרת ויודעת את המתרחש בכל חלקי האני האחרים.
כפי שנכתב לעיל לגבי הפרעה דיסוציאטיבית, גם בהפרעת זהות דיסוציאטיבית כל חלקי האני המנותקים, ללא קשר למידה בה הם נחווים כנפרדים, אינם "אנשים" אחרים או "אישיויות" שלמות אחרות, אלא, הינם ביטויים שונים של אותו איש או אישה הלוקים בהפרעה זו.
