רפלוקס (רפלוקס גסטרואסופגיאלי GERD) מוגדר כחזרת תוכן הקיבה לתוך הוושט והנה תופעה נורמלית פיזיולוגית בתינוקות בריאים. שכיחות תופעה זו יכולה להגיע עד כ- 70% ב-4 חודשי החיים הראשונים ויורדת ל5%-10% בגיל שנה. חלק קטן מהתינוקות הסובלים מרפלוקס מפתחים חוסר תיאבון, קושי בבליעה או כאב בבליעה, אי שקט, אנמיה וחוסר עליה במשקל. תופעות אלו מתרחשות עקב דלקת המתפתחת בוושט כתוצאה מהגירוי הכרוני.
לרפלוקס מיוחסות השפעות רבות גם מחוץ למערכת העיכול, ביניהן, קשר למוות בעריסה, סטרידור חוזר, שעול ודלקות ריאה חוזרות.
הקשר בין רפלוקס ואסתמה
דובר רבות על הקשר בין רפלוקס ותגובתיות יתר של הסמפונות -אסתמה. כידוע אסתמה הנה מצב שכיח הקיים בכ-15% מכלל הילדים עד גיל 13. לעתים קרובות מלווה האסתמה גם ברפלוקס, לעיתים כגורם ראשוני להתקף האסמתי ולעתים משני, כתוצאה של ההתקף עצמו.
מספר תאוריות הוצעו על מנת להסביר את הקשרבין שני המצבים. תאוריה אחת טוענת כי שאיפת תוכן הקיבה ישירות לסמפונות, כפי שמתרחש ברפלוקס, יוצרת דלקת ותגובתיות יתר של דרכי הנשימה. התאוריה השניה טוענת לתוצאה ישירה מגירוי חומצה בוושט שמתפעל מנגנון (רפלקס) של התכווצות הסימפונות.
בכ-25%-75% מהילדים האסתמטיים ניתן לאבחן רפלוקס גסטרואסופגיאלי בבדיקה כמו בדיקת חומציות הקיבה (PH), אך בדיקה זו אינה מהימנה תמיד באבחון התופעה.
הטיפול ברפלוקס בילדים
הטיפול כולל שינוי תנוחה, הסמכת מזון, סותרי חומצה ותרופות (כמו פרפולסיד). מספר מחקרים ארוכי טווח הדגימו שטיפול תרופתי ממושך ברפלוקס משפר את הסמפטומים הכרוניים של האסתמה ומאפשר הפחתה של התרופות לאסתמה. שיפור זה הודגם בתינוקות מתחת לגיל שנה וכן בתינוקות גדולים יותר. יש צורך בטיפול לפחות למשך 3 חודשים.
לסיכום
קיימת עדות נרחבת לכך שרפלוקס תורם לסמפטומים אופיניים ולאסתמה ממושכת.
אין היום המלצה גורפת למתן טיפול כנגד רפלוקס לכל חולי האסתמה. יחד עם זאת בחולים עם אסתמה וסימני רפלוקס (פליטות,הקאות, איריטיבליות, כאב בבליעה) מומלץ ניסיון טיפולי של לפחות 3 חודשים כנגד הרפלוקס. גם בחולי אסתמה ללא עדויות לרפלוקס אשר סובלים מסימפטומים של אסתמה לילית, דלקות ריאה חוזרות, או צורך במינון גבוה של סטרואידים, מומלצת בדיקת חומציות הקיבה וטיפול בהתאם.
כל רופא המטפל בילד עם אסתמה צריך לחשוב על רפלוקס כגורם התורם להחמרת האסתמה ולטפל בגורם זה בהתאם.
