תסמונת המעי הרגיש (IBS): התנפחות הבטן וריבוי גזים

כולנו מייצרים ואוגרים גזים במערכת העיכול, בנפח ממוצע של כ- 200 מ"ל בכל רגע נתון.  אנו פולטים מדי יום בממוצע כ- 600 מ"ל גז בצורה בלתי מודעת, כ- 8 עד 12 פעמים ביום (הטווח נע בין 200 עד 2500 מ"ל ביום).
כשליש מהגז הנמצא במערכת העיכול מקורו בבליעת אוויר (בעת שתייה, דיבור או אכילה) וחלקו הגדול (כ-2/3) נוצר מפירוק מרכיבי מזון שונים על ידי חיידקי המעי, בעיקר המעי הגס.
הגזים העיקריים במערכת העיכול הם דו תחמוצת הפחמן, חנקן, מתאן וסולפידים שהם האחראים העיקריים לריח הגז שנפלט.

החומרים העיקריים שמתפרקים על ידי החיידקים הם פחמימות וביניהן רפינוזה (מקטניות, כרוב, חיטה מלאה), פרוקטוזה (פירות, ארטישוק, חיטה), לקטוזה (חלב ומוצריו, שוקולד, קצפת, גלידה), סורביטול (ממתקים מלאכותיים למיניהם) וגם עמילנים (פחמימות מורכבות כגון תפוחי אדמה, תירס, אטריות, דברי קמח וכו'). שומנים וחלבונים מייצרים מעט גזים וחלק מתוצי הפירוק של החלבונים אחראים אף הם לריח הגז שנפלט.

הרכב חיידקי המעיים שלנו, המשתנה מאוד מאדם לאדם, נקבע כבר ברחם ומתייצב בימים הראשונים של החיים.
מחקרים רבים התפרסמו בנושא ורובם מציינים את חוסר ההתאמה בין כמות הגזים הנוצרים ונפלטים על ידי בן אדם לבין תחושתו הסובייקטיבית לגבי נפח הגז ותפיחות הבטן.  מילת מפתח חשובה היא אמנם "התחושה".

חולי IBS (נשים יותר מגברים) מדווחים על בטן שטוחה בשעות הבוקר שמתנפחת לקראת הערב, במיוחד לאחר ארוחות.  חלק קטן מהאנשים מתלוננים שהבטן עלולה להתבלט תוך דקות ספורות ולהגיע לממדים דמויי הריון.
מחקרים רבים שבוצעו (בעזרת שיטות מתוחכמות) לא הצליחו להדגים באופן חד משמעי שישנה הגדלת נפח הגזים או יצור מוגבר של גזים בחלל הבטן של חולי IBS.

חלק קטן מהמחקרים הראו תנודות בהיקף הבטן בעקבות שינויים במתח השרירים בדופן הבטן.  יתכן שקיימת האטה מסויימת בפריסטלטיקה (תנועתיות המעיים) ובתנועת הגזים במעי הדק אצל חלק מחולי IBS, בהשפעת השומן בחלל המעי כפי שהראו חוקרים בשנה האחרונה, אך הנושא הזה אינו ברור דיו.  למעשה, לא הוכח עד היום שיש שוני בכמות ו/או הרכב הגזים הנוצרים במעיים של חולי IBS לעומת אנשים שאין להם IBS.  כמו כן, לא הוכח שלחולי IBS יש שכיחות יתר של אלרגיה למרכיבי מזון.

אי לכך, הבעיה היחידה שהוכחה עד היום אצל חולי IBS לגבי גזים ונפיחות היא שהמעיים שלהם מגיבים בצורה לקויה לגזים הנמצאים במעי.  מחקרים הראו שכאשר מחדירים לחולי IBS גז למעי הוא מתעכב אצלם יתר על המידה וגורם לכאבים עיוותיים ותחושת תפיחות, בו בזמן שאצל בריאים, הגז עובר במהרה את המעי ומשתחרר מבלי לגרום לתופעות הנ"ל.
הסיבה ל"עיכוב" הזה של הגז במעי לא ברור דיו ונושא זה נחקר רבות בימים אלו.

בנוסף נמצא שחולי IBS רגישים יותר לכמות נורמלית של גז במעי והם מגיבים בצורה מוגברת (כאבים, בחילה, תפיחות) בהשוואה לאנשים אחרים.  ממצא זה מצביע על רגישות יתר של אברים פנימיים בקבוצות חולי ה- IBS.
מבחינה טיפולית תלונה של תפיחות הבטן ותחושת ריבוי גזים אומנם שכיחה אך די קשה לפתרון.

הגישה המולטידספלינרית מנסה לגעת בכל ההיבטים של הבעיה.  ל"בולעי אויר" ממליצים לאכול לאט (20 עד 30 דקות לארוחה), לאכול ארוחות קטנות יותר, לא לאכול במצבי לחץ נפשי, להמנע מלעיסת מסטיק, ועוד.
עקב השכיחות הגבוהה לרגישות ללקטוזה (סוכר חלב) באוכלוסיה הבוגרת ובמיוחד באזורנו, מומלץ לנסות להימנע מאכילת מוצרים העשירים במרכיב זה.

כמו כן לפעמים מומלץ לנסות להקטין את כמות הסיבים במזון (בקבוצת חולים המתקשה לעכל תאית). יש לשפר את בעיית עצירות בקבוצת החולים הסובלים ממנה שכן הצלחה בכוון זה תקטין גם את תפיחות הבטן וריבוי הגזים.
בנוסף, מומלץ מאוד להרבות בפעילות גופנית - לפחות שעת הליכה ביום או פעילות שוות ערך.