תסמונת מטבולית

מאת: ד"ר יונית מרקוס, מומחית לרפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה, אחראית המרפאה ליתר לחץ דם, המכון האנדוקריני

מהי התסמונת המטבולית?

כיצד מאובחנים בתסמונת המטבולית?

עמידה בשלושה מתוך חמשת הקריטריונים, משמעה שהאדם סובל מהתסמונת מטבולית:

• היקף מותניים גדול (מעל 102 ס"מ בגברים ומעל 88 ס"מ בנשים)
• רמת טריגליצרידים ≥ 150 מ"ג%
• רמת HDL < 40 מ"ג % בגברים ו<50 מ"ג % בנשים
• לחץ דם סיסטולי ≥ 130 מ"מ כספית ו/או  דיסטולי ≥ 85 מ"מ כספית (וגם לחץ דם גבוה המצריך טיפול בתרופות, גם אם הוא תקין כרגע).
• רמת גלוקוז בצום ≥ 100 מ"ג% 
  
  

שכיחות התסמונת המטבולית עולה במקביל לשכיחותה העולה של מגיפת ההשמנה. חשוב לציין, כי למעלה ממחצית המתבגרים השמנים לוקים בתסמונת המטבולית. גורמי סיכון נוספים הינם גיל, אורח חיים יושבני (לא פעיל), סיפור משפחתי של סוכרת מסוג 2 ותיתכן גם השפעה של תזונה לקויה של האם בהריון על העובר.
מנתוני חיל הרפואה בצה"ל, ניתן לראות כי באוכלוסיה הישראלית קיימת עלייה הדרגתית בשיעור התסמונת המטבולית בגילאים הצעירים, באופן ליניארי, הן בנשים והן בגברים. בגילאי ה-20, שיעור התסמונת הוא כ-7.4% בקרב הגברים וכ-3.8% בנשים. בגילאי ה-40 המוקדמים, שיעור זה מזנק לכ-25.9% בגברים ולכ-16% בקרב הנשים. העליה בשיעור התסמונת המטבולית, נמשכת בדרך כלל עד לגילאי 50 ואז מתייצבת. 

מהן השפעות התסמונת המטבולית?

כאמור, המנגנון באמצעותו נוצרת התסמונת אינו ידוע, אך מקובל לחשוב כי התנגודת לאינסולין מקשרת בין התסמינים השונים.
ההפרעה לפעילות האינסולין מביאה ליצור יתר על ידי הלבלב, עד שהוא כושל, ומופיעה עלייה בערכי הסוכר עד להתפתחות סוכרת גלויה. בנוסף לתנגודת לאינסולין, גם להשמנה מרכיב מרכזי בפיתוח התסמונת המטבולית והסוכרת. תאי השומן הבטני הינם תאי שומן פעילים, אשר מרבים להפריש מתוכם חומרים דלקתיים, חומצות שומן חופשיות ותוצרי חמצון.
חומרים אלה מופרשים אל מחזור הדם ומחוללים סדרה של שינויים, המביאים להתפרצות התסמונת המטבולית. הם עלולים להגביר את לחץ הדם, לתקוף את דפנות כלי הדם ולהחיש היווצרות טרשת עורקים, להפריע לפעולת האינסולין, להצטבר בכבד ולגרום ל"כבד שומני" (עד לכדי פיתוח אי ספיקה כבדית), ולפגוע ביכולת פעולת הלב.
סיבוכים נוספים המופיעים, הינם הפרעות למשק השומנים ופיתוח תסמונת השחלות הפוליציסטיות (המלווה באי סדירות מחזור, שיעור יתר ואקנה). אנשים הלוקים בתסמונת המטבולית' נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה לפתוח תחלואה קרדיווסקולארית (מחלות לב וכלי דם, שבץ מוחי) ותמותה. ממחקרים אחרונים עולה, כי הסיכון לפתוח סכרת ותחלואה קרדיווסקולארית הינו מוגבר עד פי 2-5 באנשים עם תסמונת מטבולית ושיעורי התמותה הכוללים (מכל סיבה שהיא) עולים בכ-60%. נוכחות של מחלה טרשתית (מחלת לב, שבץ, מחלת כלי דם פריפרית), היקף מותנים גבוה ושלושה גורמי סיכון נוספים, מעלים את הסיכון לפתוח סוכרת עד פי 10.

כיצד מטפלים בתסמונת המטבולית?

נכון להיום, לא קיים טיפול ספציפי לתסמונת המטבולית או למצבור גורמי הסיכון הנכללים בה. בעבר הלא רחוק, השתמשו בתרופות לירידה במשקל על מנת לעכב את פיתוח התסמונת המטבולית, אולם למרבה הצער מרבית התרופות הללו הורדו מן המדף, בעקבות תופעות לוואי קשות כגון דיכאון והגברת תחלואה לבבית. לפיכך, הטיפול היעיל ביותר כעת בתסמונת המטבולית, הוא באמצעות דיאטה (הורדה של 500-1000 קלוריות מהצריכה היומית) ופעילות גופנית (30-60 דקות פעילות ליום בעצימות בינונית), כאשר בד בבד יש לטפל בסיבוכיה, כולל יתר לחץ הדם, וההפרעה בשומני הדם, בטיפול כוללני מתאים, ואם יש צורך - התאמת טיפול תרופתי, לעיתים באמצעות מספר תרופות.
חשוב לציין, שגם ירידה במשקל של 10% ממסת הגוף, משפרת את מידת העמידות לאינסולין ואת ערכי לחץ הדם, כבר בתוך 3 חודשים, והשפעתה החיובית נותרת גם כשנה לאחר ההתערבות. בקבוצת הסיכון הגבוהה לפיתוח סוכרת, ניתן גם לטפל במטפורמין או אקרבוז, ובכך להוריד את שיעורי פיתוח הסכרת בכ 40% ו-30% בהתאמה.