גידולים בבלוטת התריס

​

מאת: ד"ר משה יהודה, מומחה לכירורגיית אף, אוזן וגרון-ניתוחי ראש צוואר, רופא בכיר, מנהל השירות לכירורגיית ראש וצוואר

כמו כמעט כל איבר אחר בגוף, גם בלוטת התריס יכולה ליצר גידולים. ישנם שני סוגי גידולים – שפירים וממאירים. הגידול השפיר, הינו גידול שאינו מוביל בהכרח לקיצור חייו של החולה. הגידול הממאיר הינו תהליך שבמידה והוא אינו מטופל, סביר שיקצר את חיי החולה או יגרום לנזקים בלתי הפיכים.
הגידול הממאיר – סרטן – אינו מחלה אחת. תחת הכותרת סרטן אלפי מחלות שונות בהופעתן, שונות בטיפול בהם, ושונות במהלך הצפוי שלהם כלומר עד כמה ישפיע הגידול או הטיפול בו על איכות ואורך חיי החולה. בלוטת התריס "מתנהגת" באופן מדהים במגוון הרחב זה. מחד מרבית הגידולים של בלוטת התריס הינם שפירים, ומרבית הגידולים הממאירים אינם "אגרסיביים" – כלומר בטיפול טוב, ניתן בסיכויים מאוד גבוהים, לעבור חיים רגילים לחלוטין, למעט פגישות מעקב . מאידך, באופן נדיר מאוד, בבלוטת התריס יכול לצמוח הגידול האגרסיבי ביותר הידוע לאדם, שסיכוי ההחלמה ממנו נמוכים.

סוגי הגידולים בבלוטת התריס

ישנם מגוון גידולים שפירים בבלוטת התריס, שלרוב אין להם משמעות, אך יכולים להיות גידולים שפירים הפוגעים בתפקוד הבלוטה, או המפריעים בשל גודלם לתפקוד איברים בסביבה.
ישנם 4 סוגים עיקריים של גידולים ממאירים בבלוטת המגן:

1. • גידול פפילרי - PAPILLARY CARCUNOMA) 80%)
   
2. • גידול פוליקולרי - FOLLICULAR CARCINOMA) 15%)
   
3. • גידול מדולרי - MEDULLARY CARCINOMA) 3%)
   
4. • גידול אנפלסטי - ANAPLASTIC CARCINOMA) 2%)
   
   

ישנו מספר זעום של גידולים אחרים נדירים כגון לימפומה, וגרורות המגיעות לתוך הבלוטה מגידול באיבר אחר של הגוף השכיח בהם גידול של הכליות). לשמחתנו, כ-95% מהגידולים בבלוטת התריס הינם שפירים. וגם, 95% מהגידולים הממאירים, מתנהגים באופן מאוד לא אגרסיבי, וניתנים לטיפול מצוין.
כל שנה מאובחנים כ-56,000 מקרים חדשים של סרטן בלוטת המגן בארצות הברית, אשר רובם מסוג PAPILLARY CARCINOMA. שכיחות הופעתו גבוהה יותר בנשים, הוא יכול להופיע גם בילדים, אך בד"כ מופיע מעל גיל 30. קיימות קבוצות באוכלוסיה שבהם השכיחות מוגברת, וקיים סיכוי גבוה יותר לחלות בגידול של בלוטת התריס: אנשים מבוגרים, גברים, מי שטופל בקרינה או שהה בקרבת פיצוץ גרעיני, ומי שבן משפחתו לקה בגידול.

אבחון גידולים בבלוטת התריס

גילוי גידול בלוטת התריס, יכול להתבצע המספר אופנים. במרבית המקרים אין כל תסמין ולמטופל אין כל הפרעה. דבר זה יכול לקרות כאשר אדם שני – קרוב או מקצועי – מזהה בראיה שינוי בצוואר , וגדילה של גוש היכן שהוא בצוואר. משם יעבור המטופל לרופאו, שיפנה אותו לברור לאחר שיבדוק אותו. לעיתים, האדם עצמו חש בגוש, ללא כל הפרעה נוספת. לעיתים נדירות יותר יתגלה הגוש בשל הפרעה – צרידות, קשיי בליעה, כאבים. לאחר הבדיקה הגופנית שמבצע רופא – והיא קריטית לאבחון נכון ומהיר, ישלח המטופל לבדיקות דם ובדיקות הדמיה. לעיתים קרובות אף מתגלה גידול בבלוטת התריס באקראי. במצב שבו אדם נשלח לבדיקת הדמיה, וללא קשר לסיבת הבדיקה- מתגלה הגידול בבלוטה. בשלב הבא של הברור מתבצעת לרוב ביופסית מחט לגוש שהתגלה בבלוטה, כאשר איבחון ציטולוגי בדיקור (FNA) תחת סונאר (US) נותן את האבחנה המדויקת במרבית המקרים.

הטיפול בגידולי בלוטת התריס

בגידולי בלוטת התריס הטיפול הינו כירורגי. לאפשרויות הטיפוליות הנוספות בעולם האונקולוגיה כמו הקרנות או כימותרפיה אין השפעה משמעותית. קיים טיפול אונקולוגי ייחודי לבלוטת התריס- הטיפול ביוד רדיואקטיבי, היכול להוות כלי עזר נוסף לכירורגיה בטיפול בגידול.
לאחר קבלת כל הפרטים הדרושים להחלטה שיש צורך בניתוח יוחלט על היפו: החלטה בין כריתה של אונה אחת או כריתה שלימה הבלוטה, וכן או ביצוע פעולות כירורגיות נוספות באותו הזמן.

תוצאות הטיפול בגידול של בלוטת התריס

כיום התוצאות טובות מאוד, אך ישנם גורמים המשפיעים לרעה על הפרוגנוזה (פרוגנוזה הינה התחזית לעתיד הנעשית על סמך הידע הקיים נכון לאותו רגע, ומתייחסת לנתונים סטטיסטיים). לצורך ידיעת הפרוגנוזה, יש לשלב בין מספר רב של נתונים. החל מהשלב הראשון לפני ואחרי הטיפול הניתוחי הראשון, ולאורך השנים במעקב אחר החולים בגידולי בלוטת התריס ישנו תהליך מתמיד של הערכה חוזרת של הסיכון לחזרת הגידול או לתמותה ממנו.
קיימת חלוקה בין גידולים של בלוטת התריס לשתי קבוצות עיקריות: קבוצת גידולים בעלי תכונות "דומות" לתאים התקינים של בלוטות התריס, ונקראים גידולים ממוינים היטב. וישנה קבוצת הגידולים שאינם ממוינים. בקבוצה הראשונה נמצאים הגידולים הפפילריים, והפוליקולריים. הגידולים בלתי ממוינים, מתנהגים באופן אגריסיבי יותר. סרטן מסוג PAPILLARY CARCINOMA שהוא השכיח ביותר, הוא עם הפרוגנוזה הטובה ביותר והסיכוי להיות בריא כ 20 שנים לאחר הטיול הוא מעל 90% ובצעירים מגיע עד 97%. הטיפול המקובל הינו כריתה של בלוטת המגן או בשלמותה או כריתה אונה אחת. טיפול כירורגי טוב ומוקדם נותן פרוגנוזה טובה מאוד. סרטן מסוג MEDULLARY CARCINOMA הוא עם פרוגנוזה נמוכה יותר נוטה להתפשט לבלוטות בצוואר יחסית מוקדם ולכן יש צורך בטיפול כירורגי אגרסיבי יותר ובנוסף לכריתה של בלוטת המגן יש צורך לעיתים קרובות יותר בכריתת קשריות הלימפה בצוואר (דיסקציה צווארית). לאחר כ-5 שנים חיים כ-85% מהלוקים בו. סרטן מסוג אנפלסטי ANAPLASTIC CARCINOMA הינו גידול אגרסיבי מאוד. הפרוגנוזה גרועה וקשה לכרות את הגידול בשלמותו, ותפקיד הרופא להתערב לצורך שמירת נתיב אויר לנשימה (TRACHEOSTOMY). תוחלת החיים 5 שנים לאחר הגילוי מתוארת בספרות כ-7%.

הטיפול ביוד רדיואקטיבי

בגידולים הממוינים, משמר התא הסרטני יכולות שיש לתא הבריא. בתאי בלוטת התריס ובתאים גידוליים מסוג זה, קיימת יכולת לשאוב ולאגור את מולקולת היוד באופן תקין ממנו מיצרת הבלוטה את ההורמון היחודי לה.
תאים סרטניים אינם מייצרים הורמונים, אך יודעים לספוג את היוד יותר טוב מרוב התאים האחרים בגוף. במידה והיוד הינו רדיואקטיבי – הוא מחסל את התא מבפנים, אך לא תמיד הגידולים קולטים יוד. כיום השימוש ביוד אינו אוטומטי כפי שהיה בעבר, וכן ליוד יכולת מוגבלת לטפל בנפח גדול של גידול – ולכן הוא תמיד יבוא כטיפול לאחר ניתוח.
בנוסף, יש לדעת כי תאים בריאים של בלוטת התריס קולטים את היוד יותר טוב מתאי בלוטה סרטניים. על כן, לא ניתן לתת יוד בנוכחות רקמת בלוטה תקינה ולפיכך יש לשקול מתן טיפול ביוד רק למי שעבר קליטה שלימה של בלוטת התריס, וגם אז לא תמיד. הטיפול ביוד הינו קל, לרוב ללא כל תופעות לוואי (חולשה או נשירת שער, ללא בחילה) לעיתים מופיע יובש בפה, שחולף תוך מספר חודשים לרוב. הוא ניתן כ-4-6 שבועות לאחר הניתוח, ותוך כדי בידוד של המטופל בכדי לא לחשוף אחרים ליוד רדיואקטיבי.