במחזור טבעי מתרחש ביוץ של ביצית אחת מדי חודש. הניסיון מראה שבמסגרת הפריה חוץ גופית עולים סכויי ההצלחה ע”י הגדלת מספר הביציות. לשם כך ניתן טיפול תרופתי בתהליך המכונה השראת ביוץ. בהשראת הביוץ מקבלת המטופלת תרופות המכילות FSH וגורמות לגדילת מספר רב של ביציות. תרופות אלה ניתנות בזריקות יום יומיות ובניהם ניתן למנות אתGonal F , Puregon ,Menogon, Metrodin ועוד. קבוצת תרופות נוספת נועדה למנוע ביוץ מוקדם של הביציות או חריגת ביצית בטרם הבשילה ובניהם נמצאות בשימוש Decapeptyl, Buserelin, Cetrotide הניתנים בזריקה או בתרסיס לאף. לעיתים משתמשים לחילופין בכדורים להשראת ביוץ המכונים איקקלומין אולם אלה בד”כ פחות יעילים בהשוואה לזריקות.

קיימים פרוטוקולים שונים להשראת ביוץ שעושים שימוש בשילובים שונים מתוך התרופות הנ”ל.

התגובה לטיפול היא אינדיבידואלית, איננה ניתנת לחיזוי מדויק מראש ואף משתנה אצל אותה אישה מחודש לחודש. לכן ייקבע הפרוטוקול לכל מטופלת באופן אישי ואף ישתנה בטיפולים חוזרים על פי לקחים שיופקו מכל טיפול בנפרד.

תגובת האישה לטיפול השראת הביוץ מנוטרת ע”י בדיקת דם להורמונים שנוצרים בזקיקים המכילים את הביציות (אסטרדיול =E2 ופרוגסטרון) ובמקביל גם ע”י אולטרסאונד דרך הנרתיק בעזרתו ניתן לראות את מספר הזקיקים המתפתחים ולמדוד את קוטרם. כשהזקיקים הגיעו לגודל המתאים מקבלת האישה זריקה של כוריגון (LH) שנחוצה להשלמת הבשלת הביצית. כ- 36- 34 שעות אחרי הכוריגון מוזמנת האישה לשאיבת הביציות.

תהליך השראת הביוץ מתחילת דימום הוסת ועד לשאיבת הביציות תלוי בפרוטוקול בו משתמשים להשראת הביוץ והא נע בין 12-14 יום בפרוטוקול הקצר לכשלושה שבועות ויותר בפרוטוקול הארוך.

לחצו כאן ליחידה להפריה חוץ גופית