המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי

תסמונת המעי הרגיש (IBS - Irritable Bowel Syndrome) הנה תופעה שכיחה המשפיעה על נתח נרחב מהאוכלוסייה בכל העולם.

מדובר בתסמונת שהנה השכיחה ביותר באבחנות של גסטרואנטרולוגים, ומהווה אחת מעשר התסמונות המאובחנות ביותר בין רופאי ארצות הברית. מדובר במחלת המעי התפקודית השכיחה ביותר. המחלה אינה מוסברת כיום על יתר בעיה מבנית או ביוכימית של המעי.

על מנת להגדיר את התסמונת צריך מספר סימפטומים אשר יתרחשו באופן כרוני ויכללו: כאב בטן, תחושת דחיפות במתן צואה, שינוי בפעולות המעיים (עצירות, שלשולים או מיתוג בין שלשול לעצירות), תפיחות הבטן ותחושה של התרוקנות לא שלמה.

ישנם ארבעה סימנים אשר יותר שכיחים בחולים עם תסמונת המעי הרגיש - יציאות רכות יותר בזמן הכאב, יותר פעולות מעיים בזמן הכאב, הכאב מוקל על ידי פעולת המעיים ותפיחות הבטן. בנוסף תוארו עוד שני סימנים שיותר שכיחים והם העברת ריר בצואה ותחושה של התרוקנות לא מושלמת.

הקריטריונים שנקבעו ברומא וכיום משמשים כבסיס להגדרת התסמונת דורשים שתהיה כרוניות של התופעה לפחות למשך 3 חודשים ושיכללו: כאב בטן אשר מוקל על ידי פעולת מעיים, או/ו קשור בשינוי בתדירות היציאות, או/ו קשור בשינוי הרכב הצואה יחד עם שניים מהסימנים הבאים: שינוי בתדירות הצואה, שינוי הרכב הצואה, דחיפות, מאמץ או התרוקנות לא שלמים בזמן העברת הצואה, העברת ריר או נפיחות הבטן.

לתסמונת המעי הרגיש יש השלכות שליליות על איכות החיים. מדובר בתסמונת המשפיעה על עד 25% מהאוכלוסייה הבוגרת כאשר רוב הסובלות (70%) הנן נשים. רק כדי להדגים עד כמה שכיחה תסמונת זו כדאי לציין שכיחויות של מחלות אחרות המוזכרות רבות בציבור: אסטמה 5%, סוכרת 3%, מחלות לב 9% יתר לחץ דם 11%. אין ספק כי המספרים מדברים בעד עצמם. בנוסף לשכיחות התופעה יש לזכור כי בהשוואה לאנשים נורמאליים החולים בתסמונת המעי הרגיז סובלים מיותר היעדרויות בעבודה (עד פי שלושה), מגיעים לרופא המשפחה הרבה יותר בשל תלונות ממערכת העיכול ושלא ממערכת העיכול. במתבגרים קיימת בעיה זהה של היעדרות מבית הספר.

כדי לטפל בתופעה יש צורך בראש ובראשונה להגיע לאבחנה נכונה, להרגיע את החולה כי לא מדובר במחלה על רקע מבני ושעדיין אין טיפול קלאסי למחלה. בשנות החמישים המחשבה הייתה כי מדובר בהפרעה מוטורית- תנועתית, בשנות השבעים התפתחה התיאוריה של רגישות יתר של האברים הפנימיים לכאב, בשנות השמונים הדגש היה על הציר בין המוח למעי.

כיום מדובר בתופעה שברור שמתווכת בסרוטונין עם רגישות יתר לכאב ותנועתיות של המעי. סרוטונין הנו נגזרת של טריפטופן (חומצת אמינו הנמצאת במזון) ומשמש באופן פיזיולוגי בגופנו כנוירוטרנסמיטור- המקשר בהולכה בין תאי עצב. 5% מהסרוטונין בגוף נמצא במערכת העצבים המרכזית (המוח) ו 95% ממערכת העיכול- רובו המכריע בתאים המפרישים הורמונים לאורך מערכת העיכול. ההשפעה המקומית על מערכת העיכול של סרוטונין כוללת תווכו ברפלקסים השולטים על תנועתיות וההפרשה של מערכת העיכול, בנוסף להיותו מעורב גם בתאי עצב תחושתיים של מערכת העיכול ובשל קיומו גם במוח מעורב בבניית התפיסה של כאב ותפקוד מערכת העיכול.

בשנים האחרונות יש דגש על פיתוח תרופות חדשות אשר עובדות על העיקרון של חסימה של קןלטנים לסרוטונין מקבוצה 3 או הפעלה סלקטיבית של קולטנים לסרוטונין מקבוצה 4. מספר תרופות החלו לצאת לשוק ואחת מהן הורדה מהמדפים לאחר שהתגלו תופעות לוואי חמורות יחסית שלא התגלו לפני אישור התרופה. ברור לכולנו כי זמן קצר עומד בפננו ועד להמצאות תרופה שתוכל להשפיע על התסמינים ועל איכות החיים של החולה.

ברוב המקרים התופעה מתגלה כבר בעשור השני לחיים ונמשכת לאורך השנים. חשוב לדעת שמספר גורמים יכולים להקל על תסמיני המחלה- אורח חיים יותר רגוע, הימנעות ממתחים ומלחצים, תזונה מסודרת ומרובה בסיבים, פעילות גופנית ושימוש בפרוביוטיקה אשר יכול להקל על הסימפטומים אצל החולים האלה.

האור שבהתפתחות התרופתית מהווה אויר לנשימה לחולים שאיכות חייהם נפגעה.