מאת: ד"ר רחמיאל רוני, רופא עיניים ומומחה למחלת הגלאוקומה, מחלקת עיניים

גלאוקומה ("ברקית" בעברית) מהווה גורם עיקרי שני בשכיחותו לעיוורון בעולם המערבי.

שכיחות הגלאוקומה בארה"ב הנה בין 1%-2% מהאוכלוסייה הכללית ופוגעת בכ-2.2 מיליון מבוגרים מעל גיל 40 שנה. מעריכים שכ- 68 מיליון איש חולים בגלאוקומה ברחבי העולם. על פי נתוני קרן המחקר העולמית לגלאוקומה, כ- 2% מהאוכלוסייה שבגילאי 40-50 שנה ו- 8% מעל 50 שנה , סובלים מלחץ תוך עיני (לת"ע)  גבוה. ל- 6% מהאוכלוסייה מעל גיל 65 שנים יש מחלת גלאוקומה. מכיוון שאוכלוסיית העולם מתבגרת בקצב מהיר, צופים שבשנת 2020 יהיו כ-3.36 מיליון חולי גלאוקומה בארצות הברית, פי 1.5 ממספר החולים כיום. בקרב אוכלוסיית האפרו-אמריקאים בארה"ב יש פי 7 יותר גלאוקומה מאשר באוכלוסיית הלבנים כך שזו סיבת העיוורון העיקרית באכלוסיה זו.

מחלת הגלאוקומה מכונה בציבור " העיוורון השקט" או " גנב הראיה השקט" מכיוון שבדרך כלל, החולים לא מרגישים קושי בראיה  ואיכות חייהם אינה נפגעת עד שלבים מאוחרים של נזק מהמחלה ורק כאשר נגרמת פגיעה קשה בתפקודי הראיה שלהם. רק 50% מחולי הגלאוקומה יודעים על קיום מחלתם ולכן, חשוב לזהות את אותם 50% מהחולים שאינם מודעים למחלה ולספק להם טיפול בזמן כדי למנוע נזק עתידי.

מה זה גלאוקומה?

גלאוקומה היא למעשה קבוצה של מחלות עיניים שהמשותף לכולן הוא נזק בעצב הראיה, אותו עצב שמקשר בין העין למוח ומעביר את המידע הראייתי אל המוח באמצעות כמיליון ומאתיים אלף סיבים העוברים בתוכו. נזק לעצב יוביל לפגיעה בשדה הראייה, בתחילה בהיקף השדה כך שהחולה לא חש בנזק ובהמשך, במידה ולא מטפלים במחלה בזמן , נפגע האזור המרכזי של שדה הראיה והחולה מתעוור. בדרך כלל הנזק מתקדם לאט מאוד ולאורך שנים. אולם, לעתים, הנזק מתקדם מהר. יש חשיבות מכרעת לאבחון מוקדם של המחלה עוד לפני שנגרם הנזק בשדה הראיה או לפחות כאשר הנזק היקפי בלבד. 

מי בסיכון לחלות בגלאוקומה?

גלאוקומה יכולה לפגוע בכל גיל , מין וגזע. גורמי הסיכון השכיחים הם: גיל מבוגר ( בעיקר מעל 50 שנים), לחץ תוך עיני גבוה, סיפור משפחתי של גלאוקומה (בעיקר בקרובים מדרגה ראשונה), קוצר ראיה, מחלות כלליות כגון יתר לחץ דם וסוכרת, סיפור של חבלה בעין,שימוש בסטרואידים. 

לצערנו, לא ניתן לתקן את הנזק שנגרם לעצב הראיה ולתפקודי הראיה במחלת הגלאוקומה. אולם, אבחון וטיפול מוקדם במחלה ומעקב צמוד על ידי רופא עיניים לאורך כל החיים, יכולים בהחלט להאט את קצב התקדמות המחלה ובמקרים רבים אף לעצור אותה.

מהן הסיבות למחלת הגלאוקומה?

לחץ נוזלים גבוה מדי בתוך העין (לחץ תוך עיני) ידוע כגורם לגלאוקומה. העין מייצרת ומנקזת נוזלים באופן סדיר. נוזל זה הנמצא בלחץ תקין שבין 8-21 ממ"כ עוזר לשמור על צורת העין התקינה ומאפשר ראייה טובה. לחץ מעבר ל-21 ממ"כ מהווה את גורם הסיכון החשוב ביותר להתפתחות המחלה. כאשר הלחץ גבוה , המצב נקרא "יתר לחץ תוך עיני", מצב שהוא עדיין לא גלאוקומה. אנשים מסוימים יכולים לסבול לחץ תוך עיני גבוה מבלי לפתח נזק בעצב הראיה ,זאת אומרת, מבלי לפתח גלאוקומה. בגלאוקומה, תתכן חסימה בניקוז נוזלי העין שתוביל לעליית הלחץ בעין. החסימה נמצאת בדרך כלל באזורים הפנימיים של תעלות הניקוז. במקרים מסוימים של גלאוקומה נחסמות תעלות הניקוז באופן מלא עקב הדבקויות שנוצרות בין קשתית העין והקרנית. הלחץ הגבוה בעין פוגע באופן מכני בסיבי העצב ומפריע להולכה העצבית שלהם. כמו כן, הלחץ משבש את זרימת הדם התקינה לעצב ומפריע להספקת חומרים חיוניים לחיות העצב ותפקודו. מאידך, יש אנשים שיפתחו גלאוקומה למרות לחץ תוך עיני בטווח התקין. מצב זה נקרא גלאוקומה נורמוטנסיבית. מחקרים בעשור האחרון מעריכים שכ- 40% מחולי הגלאוקומה סובלים ממחלה עם לחץ תוך עיני תקין. משערים שבסוג זה של גלאוקומה יש הפרעה בזרימת הדם לעצב הראיה או שמופרשים רעלנים או חומצות אמיניות (כמו גלוטאמט) במינונים גבוהים מדי המזיקים לסביבת החיים של עצב הראיה. מחקרים בתחום זה מראים שלחולים אלו יש בעיות עם זרימת דם גם באזורי גוף אחרים, מחלת לב, יתר לחץ דם והסתיידות עורקים. החוקרים עמלים כיום למצוא פתרון לזרימת הדם הלקויה בעצב הראיה במחלה זו וכן, דרכים להפחתת ריכוזי החומרים המזיקים לחיות העצב.

כיצד מאבחנים גלאוקומה?

בדיקת הלחץ התוך עיני נעשית באמצעות מכשיר בדיקה (טונומטר) המותקן על מנורת הסדק הנמצאת בכל מרפאת עיניים. כאשר רופא העיניים בודק את העין שלך הוא יכול לאבחן נזק בעצב הראיה על פי מראה העצב. לעצב בריא יש שקע (קיעור) מרכזי קטן  אשר במחלת הגלאוקומה הולך וגדל ומחליף בכך רקמת עצב בריאה שהולכת לאיבוד במחלה. בדיקה תקופתית של מראה העצב תאבחן התקדמות בשקע המרכזי הזה במידה והמחלה מתקדמת. צילום מצב העצב משמש עדות למראהו בנקודת הזמן של האבחון הראשוני ומהווה בסיס להשוואה אם יחולו שינוים בעתיד. בנוסף, מבצעים  בדיקת שדה ראיה באמצעות מכשיר ממוחשב המהבהב אור לבן בעוצמה וגודל משתנה ועל פני שדה ראיה המוצג לנבדק תוך כדי הנחת הראש על מתקן מיוחד. בדיקה זו מצביעה על אזורי חסר בשדה הראיה, בדרך כלל אזורים היקפיים בתחילת המחלה. האזור המרכזי נפגע בשלבים המאוחרים.  יש לציין שלעתים קרובות נצפה נזק מבני בעצב הראיה זמן רב לפני שנצפה נזק בשדה הראיה וזאת משום שיכולות הגילוי המוקדם של מכשיר שדות הראיה הקיים עדיין מוגבלות.

כיום יש טכנולוגיות אבחון חדשות הזמינות יותר לנבדקים ומאפשרות גם הערכה של עובי סיבי העצב באזור השוליים שלו והערכת אובדן הסיבים במחלה. בעתיד הקרוב תכנסנה טכנולוגיות הדמיה מתקדמות עוד יותר החודרות עד לרמת התאים ומצב החמצון שלהם באזור העצב.

מהם סוגי הגלאוקומה השונים?

הסוג השכיח ביותר בעולם המערבי ובישראל בפרט הוא: גלאוקומה-פתוחת-זווית. זאת אומרת, אין חסימה הנראית לנו לעין באזור ניקוז הנוזלים בזווית העין. חושבים שיש חסימה תפקודית, לא מכנית,  בלתי נראית,  באזור הנקרא TRABECULAR MESHWORK שאחראי על ניקוז הנוזלים. בסוג זה של מחלה אין שום סימפטומים מקדימים עד להופעת נזק קשה ואובדן ראיה. סוג נוסף הוא גלאוקומה בזווית סגורה. מחלה זו שכיחה במזרח הרחוק אך היא פוגעת בכל הגזעים ואנו רואים יחסית הרבה מקרים גם בישראל. במחלה זו נגרמת חסימה מכנית נראית לעין של תעלות הניקוז. מחלה זו יכולה לתת סימפטומים של כאבי ראש, כאבי עיניים וטשטוש ראיה חולף בעיקר בשעות בין ערביים ולהתקדם באופן הדרגתי. הצורה הידועה והמרשימה יותר היא הצורה החריפה שבה עקב עליית לחץ פתאומית בשל מבנה מסוים של העין מפתחים פתאום כאב חד בעין מלווה אודם וירידה בראיה עם רגישות לאור ולעתים קרובות בחילות, כאבי ראש , הקאה ואף כאבים בחזה. זהו מצב דחוף המחייב טיפול מיידי בחדר מיון עיניים שכן, עיכוב בטיפול יכול להוביל לתוצאות חמורות של אובדן ראייה קבוע. 

מהו הטיפול הניתן במחלה?

כיום, יש מגוון סוגי טיפות עיניים יעילות המורידות את הלחץ התוך עיני. ניתן לשלב בין טיפות שונות עד להשגת יעד המטרה מבחינת הורדת הלחץ. בנוסף, קיימים טיפולי לייזר המיועדים לכל אחד מסוגי הגלאוקומה שהוזכרו. כאשר הטיפול התרופתי והטיפול בלייזר לא השיגו את יעדם והנזק הולך ומתקדם, מבצעים ניתוח גלאוקומה שבמהלכו יוצרים פתח ליציאת הנוזלים מהעין  לאזור של כר סינון. במקרים בהם ניתוח זה נכשל, ניתן לבצע ניתוחים מתקדמים יותר של השתלת נקז או מסתם להוצאת הנוזלים מהעין.

לסיכום, גלאוקומה היא מחלה כרונית הגורמת לעיוורון וניתנת לאבחון מוקדם. טיפול מוקדם במחלה יכול למנוע את העיוורון. מומלץ מאוד לעבור בדיקת עיניים ראשונית החל מגיל 35 שנים, במיוחד אם קיימים גורמי הסיכון שהוזכרו.